נָבִיא קוֹדֵם לִמְשׁוֹחַ מִלְחָמָה. מְשׁוֹחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׂמָר. רֹאשׁ מִשְׂמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית אָב. רֹאשׁ בֵּית אָב קוֹדֵם לְמַרְכֹל. וְהַמַּרְכֹּל קוֹדֵם לְגִיזְבָּר. גִּיזְבָּר קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי. לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל. (וְיִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר.) לֹא הוּא לֵוִי הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן. בִּשְׁעַת הַדּוּכָן שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. גֵּר וּמְשׁוּמָּד מְשׁוּמָּד קוֹדֵם מִפְּנֵי מַעֲשֶׁה שֶׁאִירַע. מִפְּנֵי מַה הַכֹל רָצִין אַחַר הַגִּיוֹרֶת וְאֵין הַכֹּל רָצִין אַחַר מְשׁוּחְרֶרֶת. שֶׁהַגִּיוֹרֶת בְּחֶזְקַת מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת בְּחֶזְקַת הֶבְקֵר. וּמִפְּנֵי מַה הַכֹּל רָצִין אַחַר הָעַכְבָּר. מִפְּנֵי שֶׁעִסְקוֹ רַע עִם הַבִּרְיוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַל תַּאֲמִין בְּעֶבֶד עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר דוֹר. בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֝ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַיַּכֶּה אֶת־גְּדַלְיָה֖וּ בַּמִּצְפָּה.רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. רֹאשׁ וְזָקֵן זָקֵן קוֹדֵם. שֶׁאֵינוֹ רֹאשׁ אִם אֵינוֹ זָקֵן. מַה טַעֲמֵהּ. אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כּוּלְּכֶם וגו׳. וּכְתִיב. וַיֶּֽאֱסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה. מֹשֶׁה הִקְדִּים רָאשִׁים לִזְקֵינִים. יְהוֹשֻׁעַ הִקְדִּים זְקֵינִים לָרָאשִׁים. מֹשֶׁה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַכֹּל תַּלְמִידָיו הִקְדִּים רָאשִׁים לִזְקֵינִים. יְהוֹשֻׁעַ עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ הַכֹּל תַּלְמִידָיו הִקְדִּים זְקֵינִים לָרָאשִׁים. מֹשֶׁה עַל שֶׁלֹּא צָרַךְ לָהֶם בְּכִיבּוּשׁ הָאָרֶץ הִקְדִּים רָאשִׁים לִזְקֵינִים. יְהוֹשֻׁעַ עַל יְדֵי שֶׁצָּרַךְ לָהֶם בְּכִיבּוּשׁ הָאָרֶץ הִקְדִּים זְקֵינִים לָרָאשִׁים. מֹשֶׁה עַל יְדֵי שֶׁלֹּא נִתְײַגֵּעַ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הִקְדִּים רָאשִׁים לִזְקֵנִים. יְהוֹשֻׁעַ עַל יְדֵי שֶׁנִּתְײַגֵּעַ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הִקְדִּים זְקֵנִים לָרָאשִׁים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. מֹשֶׁה עַל יְדֵי שֶׁצָּפָה בְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהִסְתַּבֵּר בַּמַּלְכִיּוֹת וְרָאשֵׁיהֶן עוֹמְדִין עַל גַּבֵּיהֶן הִקְדִּים רָאשִׁים לִזְקֵינִים.תַּנֵּי. הַסּוֹדֵרָן קוֹדֵם לְפִילְפְּלָן. רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה בָּעֵי. אֲפִילוּ כְרִבִּי אִמִּי. אֲמַר לֵיהּ. מִיתְבָּעֵי מֵרִבִּי אִימִּי. הוּא הַפִּילְפְּלָן. הָדָא אָֽמְרָה. מִשְׁנָה קוֹדֶם לְמִקְרָא. וְדָא מְסָייְעָא לֵיהּ. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הָעוֹסֵק בַּמִּקְרָא מִידָּה שֶׁאֵינָהּ מִידָּה. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְרָא כְמִשְׁנָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. מִשְׁנָה קוֹדֶם לְתַלְמוּד. וּמַה טַעֲמָא. קְנֵ֣ה חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה וגו׳. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. תַּלְמוּד קוֹדֵם לְמִשְׁנָה. וּמַה טַעֲמָא. קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵֽחָר֑וּץ. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹחָנָן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מַיִם בְּזוֹל וְיַיִן בְּיוֹקֶר. אֶיפְשַׁר לְעוֹלָם לִחְיוֹת בְּלֹא יַיִן. אֵי אֶיפְשַׁר לְעוֹלָם לִחְיוֹת בְּלֹא מַיִם. וּמַה מְקַייֵם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֶלַח בְּזוֹל פִּילְפְּלִין בְּיוֹקֶר. אֶיפְשַׁר לְעוֹלָם לִחְיוֹת בְּלֹא פִּילְפְּלִין. אֵי אֶיפְשַׁר לְעוֹלָם לִחְיוֹת בְּלֹא מֶלַח. לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַמִּשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא שִׁיקַּע בּוֹ רִבִּי רוֹב מִשְׁנָיוֹת. אֲבָל מִשֶּׁשִּׁיקַּע בּוּ רִבִּי רוֹב מִשְׁנָיוֹת לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַתַּלְמוּד יוֹתֵר מִן הַמִּשְׁנָה.תלמוד ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ה
אמר ר' נחמיה מפני מה הכל נאמנין <לא> על הקדש ולא על התרומה שלא יהא כל אחד ואחד אומר הריני בונה [מזבח] לעצמי הריני שורף פרה לעצמי שנאמר (במדבר י״ח:ז׳) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף [לתרומת מעשר וחלה] ת"ל ולמבית לפרוכת מה מבית לפרוכת מיוחד שאין לדעתן של ישראל יצאת תרומה [ותרומת מעשר] וחלה שיש לדעתן של ישראל רבי יהודה אומר הרי הוא אומר (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה שהכל נאמנין על שמירתה ספק רשות עם הארץ מדרסו והסיטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה.ממלאין ומקדשין מי חטאת [בכל מביאין מי חטאת ועפר חטאת] ממקום למקום עם הארץ שאמר טהור לחטאת מקבלין אותו כלים הללו טהורין לחטאת מקבלין אותן הימנו טבל להזות ולא הזה הרי זה אוכל בתרומות לערב ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת אוכלין על גביו טהרות ועל גב בגדיו ועל גבי סנדליו.עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לא לחטאתו ולא לתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו [לחטאתו ולתרומתו] לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לא לחטאתו ולא לתרומתו חבר שאמר לעם הארץ הבא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו לתרומתי אין חבר לוקח הימנו לא לחטאתו ולא לתרומתו. הביא לחטאתי ולתרומתי של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין עם הארץ שאמר כלים אלו הבאתים לחטאתי ונמלכתי עליהן לתרומתי הואיל ונתייחדו ברשות עם הארץ שעה אחת הרי אלו טמאין.תוספתא חגיגה פרק ג תוס יא