רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הוֹהֲרָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָהּ בְּמוֹעֲדָא לָצוּד בּוֹ דָגִים בַּמּוֹעֵד. רַב יְהוּדָה הוֹרֵי בְּאִילֵּין מָהוּלַייָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָוֹן בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רִבִּי אִמִּי הּוֹרֵי בָּאִילֵּין פּוֹמְפַּייָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָוֹן בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. מַסִּיקִין לָפַּסִּין וּקְדֵירוֹת לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. שֵׁמוּאֵל אָמַר. זָֽפְתִין גַּרְבָּא וְלָא זָֽפְתִין כּוּזְתָא. זָֽפְתִין גַּרְבָּא. דְּזִיפְתָא דַקְדְּקִירָא. וְלָא זָֽפְתִין כּוּזְתָא. דְּזִיפְתָא גְלִידָא. אִית דִּמְחַלְּפִין. זָֽפְתִין כּוּזְתָא וְלָא זָֽפְתִין גַּרְבָּא. זָֽפְתִין כּוּזְתָא. דְּהִיא לְשָׁעָה. וְלָא זָֽפְתִין גַּרְבָּא. שֶׁהִיא לִשְׁהוֹת.תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ב הלכה ב
וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר׃מקרא מיכה פרק ד פסוק ה