וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים עַל־שׁוּלֵ֤י הַמְּעִיל֙ סָבִ֔יב בְּת֖וֹךְ הָרִמֹּנִֽים׃פַּעֲמֹ֤ן וְרִמֹּן֙ פַּעֲמֹ֣ן וְרִמֹּ֔ן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִ֑יב לְשָׁרֵ֕ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־הַכׇּתְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃מקרא שמות פרק לט פסוק כח
גַּת שֶׁפְּקָקָהּ גּוֹי מִבִּפְנִים אֲסוּרָה וּמִבְּחוּץ מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שִׁיפָה אַחַת טְלוּלָה וְנוֹגֵעַ בָּהּ וּמְנַסֶּךְ כָּל־הַבּוֹר.רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב. הַקִּילּוּחַ כַּבּוֹר. רִבִּי זְעִירָה בָעֵי. בְּכָל־אֲתַר לֵית אַתְּ עֲבֲד הַנִּצּוֹק חִיבּוּר. וְהָכָא אַתְּ עֲבֲד הַנִּצּוֹק חִיבּוּר. סָבַר רַב הוּנָא. נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ. נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ לֹא נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר. רִבִּי בָּא לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר לֹא נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ. נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר. הַאי דְאָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב. הַקִּילּוּחַ כַּבּוֹר. סָבַר רַב הוּנָא. כְּשֵׁם שֵׁהַבּוֹר מִתְנַסֵּךְ כָּךְ הַקִּילּוּחַ מִתְנַסֵּךְ. תָּמָּן אָֽמְרֵי בְּשֵׁם רַב. מַגָּעוֹ שֶׁלְּגוֹי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. וּבִלְבַד בְּשׁוֹתֵת.אֲרָמַייָא נְפַל לְגוֹבָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי הוּנָא. אָמַר. כּוֹבְשִׁין עָלָיו עַד דְּתִזְחֲלוּן גּוֹבָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. יָדָא אוֹשִׁיט. אָמַר. אַייְתוֹן נִיצְרִין וְזָֽלְפוּן מִתּוּתֵיהּ יָדֵיהּ.תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה ח