משנה: פֵּירוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֵר מִלּוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי וַחֲכָמִים מַתִּירִין חוּץ מִכַּלְכָּלַת הַתְּאֵינִים. כַּלְכָּלַת תְּאֵינִים שֶׁתְּרָמָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ אִיסָּר זֶה וְתֵן לִי בוֹ חָמֵשׁ תְּאֵינִים לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּגִינַּת װְרָדִים שֶׁהָֽיְתָה בִּירוּשָׁלַםִ וְהָיוּ תְאֵינֶיהָ נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִיסָּר וְלֹא הִפְרִישׁוּ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם.הלכה: מַה נָן קַייָמִין אִם בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּזֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וַעֲנָבִים עַל הַיַּיִן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּתְמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן. בִּגְרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵין תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן.רִאשׁוֹן מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל. מַה נָן קַייָמִין אִם בִּכְרִי שֶׁנִּתְמָרֵחַ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶּׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּתְמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן. בִּגְרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן. וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה גְדוֹלָה וְנִמְלַךְ לַהֲנִיחָן כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְעָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן רִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר לְמַפְרֵיעַ נִטְבְּלוּ תְּרוּמָה שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת. אִן תֵּימַר מִכָּן וְלָבֹא רִאשׁוֹן הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל.תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ב הלכה ג
אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְקַרְדֹּם וְלֹא בִמְגֵרָה וְלֹא בְמַגָּל, אֶלָּא בְקוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:
אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:
אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין, וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת, וְכֵן בְּדֶלֶת, וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:
משנה ביצה פרק ד משנה ו