הלכה: שְׁנֵי סְכָכִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. הָעֶלְיוֹן חַמָּתוֹ מְרוּבֶּה מִצִּילָּתוֹ. הַתַּחְתּוֹן אֵין חַמָּתוֹ מְרוּבֶּה מִצִּילָּתוֹ. עַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה צִילָּתָן מְרוּבֶּה מִחַמָּתָן. כַּמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶן וְיִצָטָֽרְפוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. עֲשָׂרָה. וְחַד אָמַר. אַרְבָּעָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר עֲשָׂרָה לְמָאן דְּאָמַר אַרְבָּעָה. מִשֵּׁם אֹהֶל. מָצָאנוּ אוֹהֶל שֶׁהוּא טֶפַח.תלמוד ירושלמי סוכה פרק א הלכה ג
כָּל הָאֻמָּנִין, שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ, טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ, שׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁמֹר לִי, וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנָי, שׁוֹמֵר חִנָּם:
הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. הִלְוָהוּ פֵּרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה:
הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבֵעַ:
משנה בבא מציעא פרק ו משנה ט