מידע כלליראשיסידור תפילהאודות האתרהצהרת פרטיותמפת האתרקריאהקריאהעם מפרשיםרשימות תהיליםשונותחיפוש בתוכןקישוריםסטטיסטיקהלוקחין מן העובדי כוכבים ספרים ותפלין ומזוזות ובלבד שהיו כתובין עליהן כתקנן מעשה בעובד כוכבים אחד שהיה כותב ספרים בצידן ובא מעשה לפני חכמים ואמרו מותר ליקח ממנו מוכרין לעם הארץ ספרים תפלין ומזוזות ואין לוקחין תפלין אלא מן המומחה ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שתי כריכות של תפלין בודק ממנו תפלה אחת של יד או של ראש בצבת הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי.לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות בין גדולים בין קטנים ומוכרין לעם הארץ עבדים ושפחות בין קטנים בין גדולים ולוקחין מהן בנות קטנות אבל לא גדולות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים גדולות ומקבלות עליהן אין נותנין להן בנות לא קטנות ולא גדולות דברי רבי וחכמים אומרים נותן לו גדולה ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו ומעשה ברבן גמליאל הזקן שהשיא את בת בתו לשמעון בן נתנאל הכהן ופסק עמו על מנת שלא תעשה עמו טהרות על גביו רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך שאין כופין את החבר שיעשה טהרות על גבי עם הארץ ואיזה הוא עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שאינו מעשר.הלוקח עבדים ערלים מן העובד כוכבים ומלן ולא הטבילן וכן בני השפחות שלא טבלו בין מולין בין ערלין הרי אלו עובדי כוכבים מדרסן טמא ויינם בגדולים אסור בקטנים מותר ואיזהו גדול כל שהוזכר ומכיר עבודת כוכבים ומשמשיה ואיזהו קטן כל שאינו מכיר עבודת כוכבים ומשמשיה רבי יוסי אומר חזקת עבד ישראל אפילו ערלים הרי אלו כנענים עד שיודע בהן שהן בני שפחות שלא טבלו חזקת עבדי כותים מולין הרי אלו כותים ערלים הרי אלו עובדי כוכבים עד שיודע שהן בני שפחות כנעניות חזקת עבדי עובד כוכבים אפילו מולין הרי אלו עובדי כוכבים.תוספתא עבודה זרה פרק ג תוס ההַחוֹתֵךְ מִשְּׁפוֹפֶרֶת הַקּוֹדֶשׁ. חוֹתְכָהּ וּמַטְבִּילָהּ טְעוּן טְבִילָה. נִיחָה חוֹתְכָהּ. מַטְבִּילָהּ. וְיַכְרִיכֶנָּה (בְּשִׂיט) [בְּסִיב] וְיַטְבִּילָהּ. אָמַר רִבִּי אִילָא. תִּפְתָּר שֶׁחֲתַכָהּ עַל מְנָת לָהַטְבִּילָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַד כָּאן בְּקוֹדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הַמְקוּדָּשִׁים. מִיכָּן הָאֵילַךְ בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ.אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵעֵידוּתוֹ שֶׁלְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָה הַסּוֹלֶת וְהַקְּטוֹרֶת הַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן. שֶׁפָּסַל אֶת כּוּלָּן׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁכְּלֵי שָׁרֵת מְחַבְּרִים. וּמַה בָּא לְהָעִיד. עַל שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת שֶׁיְּהוּ מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי זְמִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנִי מַה אָֽמְרוּ. שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. רִבִּי אָחָא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁכְּלֵי שָׁרֵת מְחַבְּרִין. מַה בָּא לְהָעִיד. עַל הַסּוֹלֶת וְעַל הַקְּטוֹרֶת וְעַל הַלְּבוֹנָה וְעַל הַגֶּחָלִים. נִיחָא סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה. גֶּחָלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר בִּגְחָלִים שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁבְּמַה שֶׁהוּא חוֹתֶה הוּא מַכְנִיס. אֲבָל בִּגְחָלִים שֶׁל כָּל־יוֹם [לֹא]. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ בְּקַב גֶּחָלִים הָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת כוֹפִין עָלָיו פְסַכְתֵּר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְכִי סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה וְגֶּחָלִים יֵשׁ לָהֶן שִׁיעוּר אֶצֶל זֶה. לֹא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן.רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. קוֹמֶץ מָהוּ שֶׁיִיקָרֵב בִּשְׁנֵי כֵלִים. הָתִיב רִבִּי חָנִין. וְהָא תַנִּינָן. הַכֶּלִי מְצָרֵף. אִין תֵּימַר שֶׁקּוֹמֶץ קָרֵב בִּשְׁנֵי כֵלִים. וְלֵיי דָא מִילָּה תַנִּינָן. הַכֶּלִי מְצָרֵף. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרוֹמִייָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. שְׁיֵּרֵי מְנָחוֹת מְחַבְּרִין אֶת עַצְמָן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. וְהָכָא שֶׁנִּזְקְקוּ לְכֵילְייָן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. וְכִי סוֹלֶת וּקְטוֹרֶת וּלְבוֹנָה וּגְחָלִים לֹא בְכַמָּה כֵלִים הֵן קְרֵיבִין. וְאַתְּ אָמַר. הַכֶּלִי מְצָרֵף. וְהָכָא הַכֶּלִי מְצָרֵף. כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. מִנְחָה חֲלוּקָה (בְבִסָּה) [בְגַסָּה]. נִיטְמֵאת זוֹ נִיטְמֵאת זוֹ. אָֽמְרוּן לֵיהּ. נִיטְמֵאת זוֹ נִיטְמֵאת זוֹ. וְקָֽפְצָה טוּמְאָה. אָֽמְרוּן לֵיהּ. וְקָֽפְצָה טוּמְאָה. אֲפִילוּ אֲחֶרֶת בֵּינְתַּיִים. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אֲפִילוּ אֲחֶרֶת בֵּינְתַּיִים. קוֹמֶץ מִזּוֹ לַזּוֹ. אָֽמְרוּן לֵיהּ. שְׁמוּעָה לֹא שְׁמַעְנוּ. מִשְׁנָה שָׁנִינוּ. כַּהִיא דְתַנִּינָן לְתַמָּן. שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמָצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְזוֹ. אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּשֵׁירוֹת. וְאִם לָאו פְּסוּלוֹת. [וְ]אִין שְׁיֵרֶיהָ שֶׁל זוֹ מַפְסִיקִין לְזוֹ. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בֵשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ מִזּוֹ עַל זוֹ. נִיטְמֵאת זוֹ נִיטְמֵאת זוֹ. הָאֶמְצָעִית לֹא נִיטְמֵאת. לֹא כֵן תַּנֵּי. כַּ֥ף אַחַ֛ת. שֶׁהִיא עוֹשָׂה מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ אַחַת. אָמַר רִבִּי חִינְנָה. אֵין הַכֶּלִי מְצָרֵף אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ.תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ג הלכה בהבאפרקחומשקודם