עַ֥ל נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זׇכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃ עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ׃ כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃ אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהֹוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר׃ אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלָ֗͏ִם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃ תִּדְבַּֽק־לְשׁוֹנִ֨י ׀ לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֢א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלַ֑͏ִם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי׃ זְכֹ֤ר יְהֹוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽר֫וּשָׁלָ֥͏ִם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃ בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ׃ אַשְׁרֵ֤י ׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע׃ {פ}
הֲרֵי פֶסַח הֲרֵי קָרְבָּנָן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל הוּא וְתָלוּ אוֹתוּ מִנְהָג. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין הַפֶּסַח קָרֵב אֶלְּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּשַּׁחֲרִית אֵינוֹ פֶסַח. עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּהָ בַשַּׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.כָּל־הַדְּבָרִים תָּלוּ אוֹתָן בַּמֵּנְהָג. נַשְׁייָא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמֵיעֲבַד עוֹבְדָא בָאֲפוּקֵי שׁוּבְתָא אֵינוֹ [מִנְהָג]. עַד יַפְנֵי סִדְרָא [מִנְהָג]. בַּתְּרִייָא וּבַחֲמִשְׁתָּא [אֵינוֹ מִנְהָ]ג. עַד יִתְפַּנֵּי תַעֲנִיתָא מִנְהָג. יוֹמָא דַעֲרוּבְתָא אֵינוֹ מִנְהָג. מִן מִנְחְתָא וּלְעֵיל מִנְהָג. יוֹמָא דְיַרְחָא מִנְהָג. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. נַשְׁייָא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמִשְׁתַּייָא מִן דְּאָב עֲלִיל מִנְהָג. שֶׁבּוֹ פָּֽסְקָה אֶבֶן שְׁתִייָה. מַה טַעֲמָא כִּי־הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן.אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל־הַדְּבָרִים מִנְהָג. אָעִין דְּשֵׁיטִּין הֲווּ בְּמִגדַּל צְבָעַייְה. אָתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן [דְּרַבָּנִין. מָהוּ מֵיעֲבֲד בָּהֶן עֲבוֹדָה]. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוּחֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר בָּשֵׁם רִבִּי אַבִּין. כָּל־דָּבָר שֶׁאינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְהֵן מַתִּירִין לֹו. וְכָל־דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְאֵין מַתִּירִין לוֹ.תלמוד ירושלמי פסחים פרק ד הלכה א
האומר מה שבמעי בהמה זו הקדש מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני שמכחיש את הקדשים שחטה העובר אסור באכילה. מתה העובר אסור בהנאה שור זה הקדש לאחר שלשים יום שחטו בתוך שלשים יום מותר באכילה מת מותר בהנאה הקדישו לשם שלמים הרי זה מקודש. מעכשיו לאחר שלשים יום ושחטו בתוך שלשים יום אסור באכילה מת אסור בהנאה הקדישו לשם שלמים הרי זה אינו מוקדש.בהמה זו תודה מה שתלד עולה. בהמה זו שלמים מה שתלד חטאת הרי זו ולד תודה ולד שלמים דברי ר"א וחכ"א דבריו קיימים רבי יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימים אם אמר מה שקריתי שם לראשון וחזרתי וקריתי שם לשני אין דברים אחרונים כלום מודה ר"מ לחכמים מה שתלד בהמה זו עולה והיא תודה מה שתלד בהמה זו חטאת והיא שלמים דבריו קיימין מודים חכמים לרבי מאיר באומר בהמה זו תחת שני זבחים אלו תחת שני זבחים שאני חייב אין דבריו אחרונים כלום.בהמה זו תמורת עולה ותמורת שלמים הכל תמורת עולה דברי ר"מ וחכ"א דבריו קיימין ר' יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא ב' שמות כאחת דבריו קיימין. מה שקריתי שם לראשון וחזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום. בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים הכל עולה דברי ר"מ וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ור' יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין אם אמר מה שקריתי שם לראשון חזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום. בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים הכל עולה דברי ר"מ וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ור' יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין אם אמר מה שקריתי שם לראשון חזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום בהמה זו תחת עולה תחת שלמים הכל תחת עולה דברי ר"מ וחכ"א דבריו קיימים רבי יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא ב' שמות כאחת דבריו קיימים אם אמר מה שקריתי שם לראשון וחזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום.תוספתא תמורה פרק ג תוס ד