וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ מֶה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃ מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃ אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֝֗י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃ הָרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֝֗יִם וְשֹׁכְנֵיהֶֽם׃ עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָאֲבַדּֽוֹן׃ נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל־תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֝֗רֶץ עַל־בְּלִי־מָֽה׃ צֹרֵֽר־מַ֥יִם בְּעָבָ֑יו וְלֹֽא־נִבְקַ֖ע עָנָ֣ן תַּחְתָּֽם׃ מְאַחֵ֥ז פְּנֵֽי־כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ׃ חֹֽק־חָ֭ג עַל־פְּנֵי־מָ֑יִם עַד־תַּכְלִ֖ית א֣וֹר עִם־חֹֽשֶׁךְ׃ עַמּוּדֵ֣י שָׁמַ֣יִם יְרוֹפָ֑פוּ וְ֝יִתְמְה֗וּ מִגַּעֲרָתֽוֹ׃ בְּ֭כֹחוֹ רָגַ֣ע הַיָּ֑ם (ובתובנתו) [וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ] מָ֣חַץ רָֽהַב׃ בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹלְלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽחַ׃ הֶן־אֵ֤לֶּה ׀ קְצ֬וֹת דְּרָכָ֗ו וּמַה־שֵּׁ֣מֶץ דָּ֭בָר נִשְׁמַע־בּ֑וֹ וְרַ֥עַם גְּ֝בוּרֹתָ֗ו מִ֣י יִתְבּוֹנָֽן׃ {פ}
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לְרֹאשׁ, וְנוֹחַ לְתִשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה: משנה אבות פרק ג משנה יד
הלכה: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת כול׳. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹנִין בִּשְׁלִיפַת הַמִּנְעַל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וגו׳. מִי שָׁלַף. תַּמָּן אָֽמְרִין. רַב וְלֵוִי. חַד אָמַר. הַקּוֹנֶה. וְחַד אָמַר. הַמַּקְנֶה. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְװָתָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְװָתָא. דְּתַנֵּי. בּוֹעַז נוֹתֵן לַגּוֹאֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַגּוֹאֵל נָתַן לְבוֹעַז.חָֽזְרוֹ לִהְיוֹת קוֹנִין בִּקְצִצָה. מָהוּ בִקְצִצָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ הָיוּ קְרוֹבָיו מֵבִיאִין חָבִיּוֹת וּמְמַלִּין אוֹתָן קְלָיוֹת וְאֶגּוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינּוֹקוֹת. וְהַתִּינּוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים. נִקְצַץ פְּלוֹנִי מֵאֲחוּזָּתוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מַחֲזִירָהּ לוֹ הָיוּ עוֹשִׂין כָּך וְאוֹמְרִים. חָזַר פְּלוֹנִי לַאֲחוּזָּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. אַף מִי שֶׁהוּא נוֹשֶׂה אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ הָיוּ קְרוֹבָיו מֵבִיאִין חָבִיּוֹת וּמְמַלִּין אוֹתָן קְלָיוֹת וְאֶגּוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינּוֹקוֹת. וְהַתִּינּוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים. נִקְצַץ פְּלוֹנִי מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְגָֽרְשָׁהּ הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן וְאוֹמְרִים. חָזַר פְּלוֹנִי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.חָֽזְרוֹ לִהְיוֹת קוֹנִים בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. בְּכֶסֶף. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ. זֶה הַכֶּסֶף. וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם אֵילּוּ עֵידֵי הַשְּׁטָר. וְהָעֵד עֵדִים. אֵילּוּ עֵידֵי חֲזָקָה. אוֹ אֵינָן אֶלָּא עֵידֵי הַשְּׁטָר. כְּבָר כָּתוּב וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם.תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ה