הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, טָמֵא. וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן, טָהוֹר. הָאֻכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ: אֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב, זָרֵיז הָאַשְׁקְלוֹנִי, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית, וְעָבִיט שֶׁל גָּמָל, וְטַפֵּיטָן שֶׁל סוּס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף טַפֵּיטָן שֶׁל סוּס טָמֵא מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקֻּמְפּוֹן. אֲבָל אֻכָּף שֶׁל נָאקָה, טָמֵא: מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב. מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, וּמוֹשָׁב לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ. תָּפִית שֶׁל חֲמוֹר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, טָהוֹר. שִׁנָּה בָהּ אֶת הַנְּקָבִין, אוֹ שֶׁפֵּרְצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה, טְמֵאָה: הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס. כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב: הַחֵרֶם, טָמֵא מִפְּנֵי הַזּוּטוֹ. הָרְשָׁתוֹת, וְהַמִּכְמָרוֹת, וְהַמַּדָּף, וְהַפְּלָצוּר, וּמְצֻדּוֹת הַסְּכָרִין, טְמֵאִין. וְהַאָקוֹן, וְהָרְטוֹב, וְהַכְּלוּב, טְהוֹרִין: מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה כל העצים כשרים לגבי מזבח חוץ משל זית ושל גפן ר"א מוסיף ה' עצים פסולין אף של שקמה ושל חרוב ושל דקל ושל מייש ושל אלון ושל סתירה מ"מ הרי אלו פסולין אבל באלו רגילין במדבריות של תאנה ושל שמן ושל אגוז.מלח זו מלח סדומית שנאמר (ויקרא ב׳:י״ג) ולא תשבית מלח הבא מלח שאינו שובתת ואיזו זו מלח סדומית. ומנין אם לא מצא סדומית יביא אסתרקנית ת"ל מלח מלח ריבה.תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה. שני התולעת מן התולע שבהרים הביא שלא מן התולעת שבהרים פסולה.תוספתא מנחות פרק ט תוס ז משנה: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִים נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין שֶׁהֲרֵי הַצְּדוּקִין אוֹמְרִים עַד שֶׁייֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וַעֲשִׂיתֶם לֹו כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וַהֲרֵי אָחִיו קַייָם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. יָכוֹל מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵיהָרֵגוּ תַּלְמוּד לוֹמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִיגָּמֵר הַדִּין׃תלמוד ירושלמי מכות פרק א הלכה ד קודםהבא