לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יְֽהֹוָ֗ה בְּעׇזְּךָ֥ יִשְׂמַח־מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־[יָּ֥גֶל] (יגיל) מְאֹֽד׃ תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃ כִּֽי־תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז׃ חַיִּ֤ים ׀ שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָ֗ר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃ כִּֽי־תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת־פָּנֶֽיךָ׃ כִּֽי־הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בַּיהֹוָ֑ה וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל־יִמּֽוֹט׃ תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכׇל־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ֗ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ׃ תְּשִׁיתֵ֤מוֹ ׀ כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֢ת פָּ֫נֶ֥יךָ יְ֭הֹוָה בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ׃ פִּ֭רְיָמוֹ מֵאֶ֣רֶץ תְּאַבֵּ֑ד וְ֝זַרְעָ֗ם מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃ כִּי־נָט֣וּ עָלֶ֣יךָ רָעָ֑ה חָֽשְׁב֥וּ מְ֝זִמָּ֗ה בַּל־יוּכָֽלוּ׃ כִּ֭י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם בְּ֝מֵֽיתָרֶ֗יךָ תְּכוֹנֵ֥ן עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ ר֣וּמָה יְהֹוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָ֗ה גְּבוּרָתֶֽךָ׃ {פ}
עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה נשתנו מראה דמים שלה טמאה מתיב ר' יונה ובתולה שדמיה טהורים אמאי תשמש בעדים דדילמא נשתנו מראה דמים שלהאמר רבא אימא רישא חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר הוא דלא בעיא בדיקה אבל בתולה שדמיה טהורין בעיא בדיקה אלא קשיין אהדדיכאן ששמשה דאימא שמש עכרן כאן שלא שמשהתלמוד בבלי נידה דף יא עמוד ב
דְּלֹמָא. רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה ורִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲווּן מְטַייְלִין בְּאִילֵּין כְּנִישְׁתָּא דְּלוֹד. אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כַּמָּה מָמוֹן שִׁיקְּעוּ אֲבוֹתַײ כָאן. אָמַר לֵיהּ. כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁיקְּעוּ אֲבוֹתֶיךָ כָאן. לָא הֲווָה אִית בְּנֵי נַשׁ דְּיִלְעוּן בְּאוּרַיְתָא.רִבִּי אָבוּן עֲבַד אִילֵּין תַּרְעַייָה דְּסִידְרָא רַבָּא. אֲתָא רִבִּי מָנָא לְגַבֵּיהּ. אַמַר לֵיהּ. חֲמִי מָה עַבְדִּית. אַמַר לֵיהּ. וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֨בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת. לָא הֲוָה בְּנֵי נַשׁ דְּיִלְעוּן בְּאוֹרַיְתָא.תַּנֵּי. קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת. אֵין קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. וְהָא תַנִּינָן כְּלִי שֶׁמָּֽצְאוּ בּוֹ צוֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין וּדְמִיהֶן נוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת: אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. כֵּינִי מַתְנִיתָה. לְצוֹרֶךְ לִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת.תלמוד ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ד