משנה: הַחַייָט שֶׁשִּׁייֵר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפוֹר בּוֹ וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חַייָב לְהַחֲזִיר לַבְּעָלִין. מַה שֶׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַּמַעֲצַד הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ וּבַכַּשִּׁיל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אַף הַנְּסוֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הלכה: הַחַייָט שֶׁשִּׁייֵר מִן הַחוּט כול׳. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מְלֹא מַחַט. דְּבֵי רִבִּי חִייָה פָֽתְרִין לָהּ. כִּפְלַיִם כִּמְלֹא מַחַט. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. מְלֹא מְשִׁיכַת הַמַּחַט. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי פָֽתְרִין לָהּ. כִּפְלַיִם בִּמְשִׁיכַת מַחַט. מַה וּפְלִיג. מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מְלֹא מַחַט. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי פָֽתְרִין לָהּ. כִּפְלַייִם בִּמְלֹא מַחַט. מַה דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. מְלֹא מְשִׁיכַת הַמַּחַט. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי פָֽתְרִין לָהּ. כִּפְלַייִם בִּמְשִׁיכַת הַמַּחַט.
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּילָה כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ וְהוֹצִיא הֲלָהּ אֶת רֹאשׁוֹ וְהִטִּיחָה לוֹ. אָמַר לֵיהּ. הִיא עֲלִייָה הִיא יְרִידָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הָיָה מְעַגֵּיל בַּמַּעְגֵּילָה כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ וְהוֹשִׁיט הַתְּינּוֹק אֶת יָדוֹ וּרְצָצָהּ. אָמַר לֵיהּ. אַטְרַחְתְּ בָּהּ. הִיא עֲלִייָה הִיא יְרִידָה.תלמוד ירושלמי מכות פרק ב הלכה א
הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ, בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין, הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִים, טְמֵאִים. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, טְהוֹרִין. וְאִם אֵינוֹ רוֹאֶה לֹא אֶת הַנִּכְנָסִין וְלֹא אֶת הַיּוֹצְאִין, אֲפִלּוּ מוּבָל, אֲפִלּוּ כָפוּת, הַכֹּל טָמֵא:
הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי, נֶאֱמָנִים לוֹמַר לֹא נִכְנָסְנוּ, אֲבָל אֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגָעְנוּ. הַגַּנָּבִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם רַגְלֵי הַגַּנָּבִים. וּמַה הֵן מְטַמְּאִין. הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִין. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, טְהוֹרִים. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן נָכְרִי אוֹ אִשָּׁה, הַכֹּל טָמֵא:
הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו בְּחַלּוֹן שֶׁל אוֹדְיָארִין, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אוֹ חוֹתָם אוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה סִימָן. הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו מִגַּת זוֹ לַגַּת הַבָּאָה, כֵּלָיו טְהוֹרִין. וּבְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָם:
משנה טהרות פרק ז משנה ח