משנה: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִים רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה וְכֵן בַּגַּת. קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וּמִן הַצִּנּוֹר וּמִכָּל־מָקוֹם שׁוֹתֶה: הלכה: פיס׳. נִיחָא בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד אֵין פִּיו לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁמִּתְגַּלְגְּלִין וְיוֹרְדִין. תַּנֵּי. גָּמָל שְׁרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ מִבִּפְנִים מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ. נִיחָא מִבִּפְנִים מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ מַלְעִיטִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ אֵין פִּיו לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מִחְלְפָה שְׁמוּעֲתֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שֶׁכָּל־שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִמְחִיצָה כִּמְחִיצָה. תִּיפְתָּר בְּיוֹצֵא חוּץ לִשְׁלשָֹׁה שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה. נָעַץ קָנֶה וְהִקִּיפוֹ מְחִיצָה וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כְּמַחֲלֹוקֶת. הָתִיב רִבִּי יוּדָן. וְהָתַנִּינָן. הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה וְהוּא שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר מַעֲקֶה. וְשֶׁאֵין לוֹ מַעֲקֶה שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג. שֶׁכָּל־ שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג כְּגַג הֵן. אָמַר רִבִּי חִייָה. וְכֵן בְּגַת לְעִנְייָן מַעֲשֵׂר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּאָמַר. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּס. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דִּבְרֵי הַכֹּל בִּמִשְׁתַּפֵּעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בִּמִשְׁתַּפֵּעַ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. כְּגַג הֵן. מָה נַן תַּמָּן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ נִיחָא אַתְּ אָמַר עַד שֶׁיָּנוּחַ. כָּאן שֶׂצָּרִיךְ נִיחָא לֹא כָל־שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִכָּל־מָקוֹם לִא נַח. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ נַח כְּאִילּוּ לֹא נַח.
חמשה אשמות הן אשם גזילה אשם מעילה אשם שפחה חרופה אשם נזיר ואשם מצורע ר' אליעזר אומר אשם תלוי.שתוי יין פוסל בעבודה וחייב במיתה איזהו שתוי יין כל ששתה רביעית יין בן ארבעים יום הימנו למעלה שתה מגיתו יתר מרביעית פטור שתה פחות מרביעית בן ארבע בן חמש שנים חייב בין שמזגו ובין ששתאו חצאין רבי אליעזר אומר שתאו כולו כאחד חייב מזגו ושתאו או שתאו חצאין פטור רבי יהודה אומר על היין במיתה ועל המשכרין באזהרה לפיכך אם אכל דבלה קעילית או ששתה חלב ודבש הרי זו לוקה ארבעים ועובר בלא תעשה וכשם שאם היה כהן פסול בעבודה חייב בה מיתה כך אם היה חכם או תלמיד חכם אסור ללמד ולהורות רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם היה חכם מותר ללמד.הבא על אמו חייב משם שני לאוין הבא על אחות אביו חייב משם שני לאוין אמר רבי יוחנן בן נורי יש לי עוד בהן תשע כיצד נשא את האשה וחזר ונשא את בת אחיה חזר ונשא את בת אחותה חזר ובא על הזקנה חייב משום אותו השם וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש והנדה אמרו לו אחרים שקרו לפניך לא אמרו חמותו ואם חמותו ואם חמיו במנין הזה. אמר רבי שמעון וכי מה היה ענין שחיטה אצל אכילה שרבי עקיבה שאל שחיטה והן משיבין אותו אכילה אלא שר' יהושע שאל אכילה בפני עצמה והשיבוהו אכילה מתוך אכילה אמר לו ר"ע בהמה בשבת אלא שקיפחתני בשעת הדין.תוספתא כריתות פרק א תוס יד
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין, וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבֹּל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר: כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, וְלַמּוּסָפִין, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לַסְּמִיכָה, לַשְּׁחִיטָה, לַתְּנוּפָה, לַהַגָּשָׁה, לַקְּמִיצָה וְלַהַקְטָרָה, לַמְּלִיקָה, וְלַקַּבָּלָה, וְלַהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטַהֲרַת הַמְּצֹרָע: כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלָּיְלָה: משנה מגילה פרק ב משנה ז