משנה: עַד אֵיכָן הוּא אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאוּלָּה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה וְאֵינוֹ חוֹתֵם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כֵּן ה׳ אֱלֹהֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לִרְגָלִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ שָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ וּבְחִידּוּשׁ בֵּיץ מִקְדָּשָׁךְ. וְשָׁם נֹאכַל מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים אֲשֶׁר הִגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבָּחָךְ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ עַל גְּאוּלָּתֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי גָּאַל יִשְׂרָאֵל׃ הלכה: רַב אָמַר. מִתְּחִילָּה. צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָֽשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וגו׳. וָֽ֠אֶקַּח֠ אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וגו׳. וָֽאַרְבֶּה֙. אָמַר רִבִּי אָחָא. וָֽאַרְבֶּ֙ כְתִיב. כַּמָּה רִיבִים עָשִׂיתִי עִמּוֹ עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ אֶת יִצְחָק. דָּבָר אַחֵר. נַעֲשֵׂיתִי לוֹ אוֹרֵב. אִין חָטָא מִיתַּן לֵיהּ. וְאִין זָכָה מִיתַּן לֵיהּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וְכִי יָֽצָאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם שֶׁהוּא מַזְכִּיר יִצִיאַת מִצְרַיִם. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. אִילּוּ מַמְתִּין עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר אַדַּיִין לֹא הִגִּיעוּ לַחֲצִי גְאוּלָה. הֵיאַךְ מַזְכִּירִין גְּאוּלָה וְאַדַּיִין לֹא נִגְאֲלוּ. וַהֲלֹא לֹא יָֽצְאוּ אֶלָּא בַחֲצִי הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצִיא יי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי אַבּוּנְה בַּר סְחוֹרָא. לֹא כְבָר הִזְכִּיר עַל הַכּוֹס. תַּנֵּי. אֵין אוֹמְרִים זְמַן אֶלָּא בִשְׁלֹשָׁה רְגָלִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסּוּכּוֹת. תַּנֵּי. כָּל־שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִקְרָא קוֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בּוֹ זְמַן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. וְיֵאוּת. מִי שֶׁרָאָה תְאֵינָה בִּכּוֹרֶת שֶׁמְּא אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה. יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. אֵילּוּ קוֹרְאִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרְאִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר.
הלכה: הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם יָֽדְעִוּ הַבְּעָלִים בַּגְּנֵיבָה צְרִיכִין לֵידַע בַּחֲזִירָה. לֹא יָֽדְעִוּ בַגְּנֵיבָה אֵין צְרִיכִין לֵידַע בַּחֲזִירָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָֽדְעוּ בַגְּנֵיבָה צְרִיכִין לֵידַע בַּחֲזִירָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִין הֲוָה כְגוֹן הָהֵין בָּֽרְחָא אֵין צְרִיכִין לֵידַע בַּחֲזִירָה. מָהוּ כְּגוֹן הָהֵין בָּֽרְחָא. אִית דָּֽמְרִין. חוּטְרָא. אִית דָּֽמְרִין. פַּנְדּוּרָה. אִית דָּֽמְרִין. תַּייְשָָׁא רַבָּא.תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק י הלכה ח
מתיחדת אשה אחת עם שני אנשים אפילו שניהם כותים אפילו שניהם עבדים אפילו א' כותי וא' עבד חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו אחותו [חמותו] ושאר כל עריות שבתורה לא יתיחד עמהן אלא ע"פ שנים אבל היא לא תתיחד אפילו עם מאה עובדי כוכבים ר' אלעזר אומר אף מי שיש לו אשה ובנים ואין שרוין אצלו לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר רווק לא ירעה בהמה דקה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך.היה ר' מאיר אומר יש איש ואשה שמולידין חמש אומות כיצד עובד כוכבים שיש לו עבד ושפחה ולהם שני בנים נתגייר אחד מהם נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים נתגייר רבן וגיירן לעבדים והולידו בן הולד עבד נשתחרר אחד מהן והולידו בן הולד ממזר נשתחררה שפחה ובא עליה אותו עבד והולידו בן הולד משוחרר נשתחררו שניהם והולידו בן הולד עבד משוחרר יש שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה כיצד מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בן שיחרר שפחתו ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה זה הוא שמוכר אביו ליתן לאמו כתובה.כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים כגון [הסדידין והסריקות והגרדין והרוכלין והחייטין והספלין והכובסין והנקורות] ר' [מאיר] אומר אין לך אומנות [שעברה מן העולם אלא אוי לו לאדם] שרואה את הוריו באומנות פגומה ר' אומר לעולם [ישתדל אדם וילמד את בנו] אומנות נקייה וקלה [ויתפלל] לפני מי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות להודיעך שאין עושר ועוני מן האומנות.תוספתא קידושין פרק ה תוס יג