משנה: מִי שֶׁהָיָה כוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְגִינַּת חֲבֵירוֹ וְנָפַל וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶׁקִיבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת שְׂכָרִי אָמַר לוֹ טוֹל מַה שֶׁעָשִׂיתָה בִּשְׂכָֽרְךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶׁקִיבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָֽרְךָ וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זִבְלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין לוֹבְנִין לְבֵינִים אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֲבָל לֹא לִלְבֵינִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַמֵּבִיא אֲבָנִים הַמֵּבִיא מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם. הלכה: הַמּוֹצִיא זִבְלוֹ כול׳. תַּנֵּי. פּוֹרֵק אָדָם זִבְלוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפַנּוֹתוֹ מִיַּד. אֲבַל לַשְׁהוֹתוֹ אָסוּר. בָּא אֶחָד וְהוּזָּק הֲרֵי זֶה חַייָב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בְּשָׁעַת הַזְּבָלִים פּוֹרֵק אָדָם זִבְלוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְפָּרֵךְ בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְהֵמָה ל̇ יוֹם. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. פּוֹרֵק אָדָם עַפְרוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לִשְׁרוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי דִּימוֹס מִיַּד. לַשְׁהוֹתוֹ אָסוּר. בָּא אֶחָד וְהוּזָּק בּוֹ חַייָב. לֹא יְהֵא גוֹבֵל בְּצַד זֶה [וּבוֹנֶה בְצַד זֶה] אֶלָּא בְמָקוֹם שֶׁבּוֹנֵהוּ. פּוֹרֵק אָדָם אֲבָנָיו בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפַנּוֹתָן מִיַּד. לַשְׁהוֹתָן אָסוּר. בָּא אַחֵר וְהוּזָּק בָּהֶן חַייָב. מָסָר הַחוֹצֵב לַגַּמָּל הַגַּמָּל חַייָב. גַּמָּל לַסַּתָּת הַסַּתָּת חַייָב. סַתָּת לַסַּבָּל הַסַּבָּל חַייָב. הֶעֱלָה עַל גַּבֵּי בִימוֹס וְהָיָה מְפַקְפֵּק בָּהּ וְנָֽפְלָה הָאַרְדִּכַל חַייָב. מְסָרָהּ (הַסַּתָּת לַסַּבָּל) [הַחַצָּב לַסַּתָּת] וְהוּזַּק בֵּין בְּסִיתּוּת בֵּין בָּאֶבֶן הַסַּתָּת חַייָב. הַסַּתָּת לַסַּבָּל וְהוּזַּק בְּסִיתּוּת הַסַּתָּת חַייָב. בָּאֶבֶן הַסַּבָּל חַייָב. עָֽלְתָה וְיָֽשְׁבָה בְדִימוֹס וְנָֽפְלָה פָטוּר.
רב אשי שדר ליה שבסר זוזי לרב אחא בריה דרבינא בפדיון הבן שלח ליה לישדר לי מר תלתא יתירתא דאיכא עלוייהו שלח ליה לשדר לי מר תלתא אחרינא דאוסיפו עילוייהואמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלע דנביאים ליטרין דכתובין קינטרין חוץ מן כספו של עפרון שאע"פ שכתוב בתורה סתם קינטרין דכתיב (בראשית כג, טז) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלאא"ר אושעיא ביקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם מפני כספה וזהבה של ירושלים עד שמצאו לו מקרא מן התורה שהוא מותר שנאמר (יחזקאל ז, כב) ובאו בה פריצים וחללוהתלמוד בבלי בכורות דף נ עמוד א
מלך ישראל אין עומד בשורה להתנחם ואין עומד בשורה לנחם את אבלים ואינו הולך להברות את אחרים אבל אחרים באין אצלו להברותו שנא' (שמואל ב ג׳:ל״ה) ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום ועובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ושאר כל המצות והרי הוא כהדיוט לכל דבר לא חולץ ולא חולצין לאשתו ולא מיבם ולא מיבמין לאשתו ר' יהודה אומר רצה לחלוץ הרשות בידו אמרו לו נמצאת פוגם כבודו של מלך ואין נושאין אלמנותו שנאמר (שמואל ב כ׳:ג׳) ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ובורר לו נשים מ"מ שירצה כהנות לויות וישראלית ואין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בכתרו ובשרביטו ולא באחד מכל משמשיו מת כולן נשרפין עליו שנאמר (ירמיהו ל״ד:ה׳) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו' וכשם ששורפים על המלכים כך שורפים על הנשיאים אבל לא על ההדיוטות מה הן שורפין עליהן מטתו וכל כלי תשמישו כל העם עומדין והוא יושב ולא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וכל העם שותקין והוא מדבר הוא קורא אותן אחי ועמי שנאמר (דברי הימים א כ״ח:ב׳) שמעוני אחי ועמי והן קורין אותו אדונינו ורבינו שנאמר (מלכים א א׳:מ״ג) אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה.לא ירבה לו נשים כאיזבל אבל כאביגיל מותר דברי ר' יהודה (מלכים א א) לא ירבה לו סוסים סוסים בטלים אפי' אחד שנאמר (שם) למען הרבות סוס ר' יהודה אומר הרי הוא אומר (מלכים א ה׳:ו׳) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו ויפה עשה שנאמר (מלכים א ד׳:כ׳) יהודה וישראל רבים כחול <הים> אשר על הים לרוב כשהוא אומר (מלכים א ה׳:ו׳) ושנים עשר אלף פרשים שהשאר בטלנין היו והדיוט מותר בכולן ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת המלך המלך מותר בה ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא בשביל לאיים עליהם שנא' (דברים י״ז:ט״ו) שום תשים עליך מלך וכן היה ר' יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בביאתן לארץ למנות עליהן מלך ולבנות בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק אם כן למה נענשו בימי שמואל אלא לפי שהקדימו על ידן ר' יהודה אומר לא נאמרה פרשה [זו] אלא מפני תרעומת שנאמר (דברים י״ז:י״ד) ואמרת אשימה עלי מלך ר"א בר' יוסי אומר זקנים שאלו כהלכה שנא' (שמואל א ח׳:ו׳) תנה לנו מלך לשפטנו [אבל] עמי הארץ חזרו וקלקלו שנאמר (שם) והיינו גם אנחנו וגו' הרוגי בית דין נכסיהן ליורשיהן הרוגי המלך נכסיהן למלך דברי ר' יהודה וחכמים אומרים הרוגי המלך נכסיהן ליורשיהן אמר להם רבי יהודה הרי הוא אומר (מלכים א כ״א:י״ח) הנה הוא בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו אמרו לו מפני שבן אחי אביו היה וראוי לו ליורשו אמר להם וכי לא היה לו בנים אמרו לו והלא אותו ואת בניו הרג שנאמר (מלכים ב ט׳:כ״ו) אם לא [את] דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם ה' ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם ה'.וכותב לו ספר תורה ללמוד לשמו שלא יהא נאות בשל אבותיו אלא בשלו שנאמר (דברים יז) וכתב לו שתהא כתובה לשמו ואין רשות להדיוט לקרות בה שנאמר (שם) וקרא בו הוא ולא הדיוט ומניחין אותו בב"ד של כהנים ובב"ד של לוים ובב"ד של ישראל המשיאין לכהונה יוצא למלחמה היא עמו נכנס היא עמו יושב בב"ד היא אצלו נכנס לבית המים ממתנת לו על הפתח וכן דוד אומר (תהילים ט״ז:ח׳) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' ר' יהודה אומר ספר תורה מימינו ותפלין משמאלו.תוספתא סנהדרין פרק ד תוס ה