משנה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל הֵיפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵיפֵר הָאָב אֵינוֹ מוּפָר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קִייַם אֶחָד מֵהֶן. הלכה: נַעֲרָה מְאוֹרָסָה כול׳. כְּתִיב אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְשׂוּאָה. כְּבָר כְּתִיב אִם בֵּית אִשָׁהּ נָדָרָה. וְאִם בִּפְנוּיָה. כְּבָר כְּתִיב וִאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַי֙י. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁאָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. עַד כְּדוֹן נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. לְרַבּוֹת אֶת הַנְּדָרִין שֶׁבָּא בְיָדָהּ מִבֵּית אָבִיהָ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. בְּבוֹגֶרֶת אֲרוּסָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר. מִכֵּיוָן שֶׁבָּֽגְרָה לֹא כְּבָר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. יְתוֹמָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ מִי מֵיפֵר לָהּ. הַבַּעַל מֵיפֵר. וְקַשְׁיָא עַל רַבָּנִין. אִם עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ הוּא מֵיפֵר לָהּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ. מָא אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה. כְּבָר נִרְאֶה לָאָב וּלְבַעַל לְהָפֵר. אֶלָּא כִּי אֲנָן קַייָמִין בְּנֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ וְהִיא בוֹגֶרֶת. מְנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפֵירִין נְדָרֶיהָ. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל. בְּאָב. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. מַה מְקַיימִין רַבָּנִין בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר כֵּן. אִית לֵיהּ. כּוּלָּהּ מִתַּמָּן אִית לֵיהּ. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא מַה שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. בֵּין אָב לְבִתּוֹ. וְלֹא שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקִייֵם אֶחָד מֵהֶן. אִיתָא חֲמֵי. הֵיפֵר הָאָב אֵין מוּפָר. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. לֹא עַל הָדָא אִתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. הֵיפֵר הָאָב אֶת חֲלְקוֹ. לֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לְהָפֵר עַד שֶׁמֵּת. הָאָב מֵיפֵר חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. אָמַר רִבִּי נָתָן. זוֹ דִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֵין צוֹרֶךְ לְהָפֵר בְּשֶׁלֹּא הֵקִם. אֲבָל אִם הֵקִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. אַתְּ אָמַר. הָאָב מֵיפֵר חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. בִּיקֵּשׁ לְהָקֵם אָמַר. מוּקָם לֵיךְ סְתָם. מוּקָם לֵיךְ סְתָם. מוּפָר לָךְ חֶלְקוֹ שֶׁלַּבַּעַל. פְּשִׁיטָא דָא מִילְתָא. לֹא הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ. לוֹקָה. הֵיפֵר הָאָב וְלֹא הֵיפֵר הַבַּעַל מַהוּ שֶׁתִּלָּקָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאִים יָמוּת הַבַּעַל מִתְרוֹקֶנֶת אֶצֶל הָאָב אֵינָהּ לוֹקָה. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מִיתָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. יֵשׁ מִיתָה בַהֲפָרָה. מִיתָה כַהֲפָרָה הִיא. וְכָן מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ וְעָֽבְרָה עַל נִדְרָהּ לוֹקָה. תַּנֵּי. הֵיפֵר הָאָב אֶת חֶלְקוֹ וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל עַד שֶׁמֵּת. הַבַּעַל הָאַחֲרוֹן מֵיפֵר לָהּ חֶלְקוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.
הרואה ע"ז בארץ ישראל אומר ברוך ארך אפים מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מארצנו יהי רצון מלפני ה' שתעקר ע"ז בכל מקומות ישראל ותשיב לב עובדיה [לעובדיך] ובחוצה לארץ אין צריך לומר כן מפני שרובה נכרים ר"ש אומר אף בחו"ל צריך לומר כן מפני שעתידין להתגייר שנא' (צפניה ג) אז אהפוך וגו'.הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתם [דומה זו לזו] בן זומא ראה אוכלוסין בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני כמה יגע אדם הראשון ולא טעם מלוגמא אחת עד שחרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני עומד שחרית ומוצא כל אלו לפני. [כמה יגע אדם הראשון ולא לבש חלוק אחד עד שגזז וליבן וניפץ וצבע וטווה וארג ותפר ואח"כ לבש ואני עומד שחרית ומוצא כל אלו לפני] כמה אומניות שוקדות ומשכימות ואני עומד שחרית ומוצא כל אלו לפני וכן היה בן זומא אומר אורח טוב מה הוא אומר זכור בעל הבית לטוב כמה מיני יינות הביא לפנינו כמה [מיני] גלוסקאות הביא לפנינו כמה מיני חשובות הביא לפנינו כל מה שעשה לא עשה אלא בשבילי אורח רע מה הוא אומר וכי מה אכלתי לא פת אחת אכלתי ולא חתיכה אחת אכלתי לא כוס אחד שתיתי כל מה שעשה לא עשה אלא בשביל אשתו ובניו על אורח טוב מהו אומר (איוב לו) זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים.הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקיפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה הבריות את החגר ואת הקיטע ואת הסומא ומוכי שחין ואת פתויי ראש ואת הבהקנין אומר ברוך דיין האמת.תוספתא ברכות פרק ו תוס ז
עַתָּה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים יֵֽאָמֵן֙ דְּבָ֣רְךָ֔ עִ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑י כִּ֤י אַתָּה֙ הִמְלַכְתַּ֔נִי עַל־עַ֕ם רַ֖ב כַּעֲפַ֥ר הָאָֽרֶץ׃עַתָּ֗ה חׇכְמָ֤ה וּמַדָּע֙ תֶּן־לִ֔י וְאֵ֥צְאָ֛ה לִפְנֵ֥י הָעָם־הַזֶּ֖ה וְאָב֑וֹאָה כִּֽי־מִ֣י יִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַזֶּ֖ה הַגָּדֽוֹל׃ {ס} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֣ים ׀ לִשְׁלֹמֹ֡ה יַ֣עַן אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה זֹ֜את עִם־לְבָבֶ֗ךָ וְלֹֽא־שָׁ֠אַ֠לְתָּ עֹ֣שֶׁר נְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ וְאֵת֙ נֶ֣פֶשׁ שֹׂנְאֶ֔יךָ וְגַם־יָמִ֥ים רַבִּ֖ים לֹ֣א שָׁאָ֑לְתָּ וַתִּֽשְׁאַל־לְךָ֙ חׇכְמָ֣ה וּמַדָּ֔ע אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁפּוֹט֙ אֶת־עַמִּ֔י אֲשֶׁ֥ר הִמְלַכְתִּ֖יךָ עָלָֽיו׃מקרא דברי הימים ב פרק א פסוק יב