משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵת הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִייָה. יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִייָה. נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה נָשָׂה אֶת הַשְּׁנִייָה וּמֵת הוּא. שְׁנִייָה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה. הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים כול׳. מַתְנִיתָא לְעִנְייָן כְּתוּבָּה. אֲבָל לְעִנְייָן מְזוֹנוֹת שְׁתֵיהֶן שָׁווֹת. כְּתוּבָּה וּקְבוּרָה מִי קוֹדֵם. כְּתוּבָּה וּמִלְוָה בְעֵדִים מִי קוֹדֵם. כְּתוּבָּה וּפַרְנָסַת בָּנוֹת מִי קוֹדֵם. מָאן דְּאָמַר. גּוֹבִין פָּרנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין. פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶת. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין גּוֹבִין פָּרנָסָה מִן הַמְשׁוּעְבָּדִין. אֵין פַּרְנָסַת בָּנוֹת קוֹדֶמֶת. לֹא אָמַר אֶלָּא מֵתָה. הָא נִתְגָּֽרְשָׁה כְּבַעַל חוֹב הִיא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. נָשָׂא אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה. גֵּירְשָׁהּ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתוּבָּה. נָשָׂא אֲחֶרֶת וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה. הֶחֱזִיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה עַל כְּתוּבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִייָה וְיוֹרְשֶׁיהָ. וְהַשְּׁנִייָה וְיוֹרְשֶׁהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר בֶּן עַזַּאי. יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה אוֹמְרִים לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִייָה. אִם כְּבַעַל חוֹב אַתֶּם טְלוּ אֶת שֶׁלָּכֶם וּצְאוּ. וְאִם לָאו אָנוּ וְאַתֶּם נַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי שְׁנִייָה קָֽפְצָה עֲלֵיהֶן יְרוּשַׁת תּוֹרָה וְנוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְחוֹזְרִין וְהוֹלְקִין. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם דֵּינָר יֶתֶר נֶחְלְקוּ. אֲבָל אִם אֵין שָׁם דֵּינָר יֶתֶר אַף רִבִּי עֲקִיבָה יוֹדֶה לְבֶן נַנָּס שֶׁאֵילּוּ וָאֵילּוּ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הַךְ דְּלָא תַנִּיתָא פְלִיגָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ פְּלִיגָא. אֶלָּא בְּשֶׁאֵין שָׁם יֶתֶר דֵּינָר נֶחְלְקוּ. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם יֶתֶר דֵּינָר אַף בֶּן נַנָּס יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי שְׁנִייָה קָֽפְצָה עֲלֵיהֶן יְרוּשַׁת תּוֹרָה וְנוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְחוֹזְרִין וְהוֹלְקִין. וְהַחוֹב מְמָעֵט. וְדִכְװָתָהּ. וְהַחוֹב מַרְבֶּה. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה שָׁם שָׂדֶה וְהִיא עֲתִידָה לַחֲזוֹר בַּיּוֹבֶל אַתְ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. קִידֵּשׁ רָחֵל וְכָנַס לֵאָה וְחָזַר וְכָנַס רָחֵל. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין רָחֵל קוֹדֶמֶת. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא קוֹדֶמֶת. אוֹמְרִים. אַף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי. מֵאַחַר שֶׁחָזַר וְכָנַס רָחֵל רָחֵל קוֹדֶמֶת. לְמַה זֶה דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁלָּװָה מֵחֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ. אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לָךְ מִיכָּן עַד יֹב̇ חוֹדֵשׁ יִהְיוּ כָל־נְכָסַיי מְשׁוּעְבָּדִים לָךְ. הִגִּיעַ יֹב̇ חוֹדֵשׁ וְלֹא הֵחֱזִיר נִשְׁתַּעְבְּדוּ הַנְכָסִים מִכָּן וְלָבֹא. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. לֹא יְהוּ נְכָסַיי מְשׁוּעְבָּדִים לָךְ אֶלָּא לְאַחַר יֹב̇ חוֹדֵשׁ. לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד אֶלָּא לְאַחַר יֹב̇ חוֹדֵשׁ. יָמִים שֶׁבֵּנְתַייִם תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר בִּשְׁטָר נִתְחַייְבוּ הַנְּכָסִים. עַל דַּעְתִין דְּרַבָּנִין בַּכֶּסֶף נִתְחַייְבוּ.
וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזְלָה לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לַהּ קָסָבַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶררַב נַחְמָן אָמַר אֲפִילּוּ נִיסֵּת נִיסֵּת וַדַּאי מֵיפַר לַהּ בַּעַל דְּמַדְּרִינַן לַהּ בָּרַבִּיםמֵיתִיבִי נִיסֵּת גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ אִם נָדְרָה מַאי לָאו נָדְרָה הַשְׁתָּא לָא דִּנְדַרָה מֵעִיקָּרָאתלמוד בבלי גיטין דף לה עמוד ב
נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותן את התבלין לא יסחטם להוציא מהן משקין בתבלין מותר מפני שהן מלאכתן צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין.אין עושין את היין אלונתית ואת השמן ערב [ואם עשה את היין אלונתית ואת השמן ערב] סך את השמן ואין סך יין [וחומץ] השמן דרכו לסיכה יין [וחומץ] אין דרכן לסיכה.דבש תמרים ר' אליעזר אומר חייב במעשרות א"ר נתן מודה ר' אליעזר שפטור מן המעשרות אבל אומר היה ר' אליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקן [את] התמרים מודה ר' אליעזר שאם תקן התמרים ודובשן באספמיא שמותר דבש תמרים [ר' אליעזר] מטמא משום משקה א"ר נתן מודה ר' אליעזר שאין זה מטמא משקה על מה נחלקו על שנתן לתוכו מים שר"א מטמא משום משקה וחכ"א הולכין אחר הרוב.תוספתא תרומות פרק ט תוס י