מי שהיה נשוי ב' נשים ומת הראשונה קודמת לשניה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי [שניה] גירש את הראשונה והחזירה אליו וחדש לה כתובה ראשונה של ראשונה קודמת לשניה ויורשיה קודמין לכתובה שניה של ראשונה בד"א בכתובה אבל במזונות שתיהן שוות האשה והבנות שתיהן שוות. נשא את הראשונה ומתה [נשא] את השניה ומת הוא והיה שם יתר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ושאר חולקין ואם אין שם יתר דינר שניה ויורשיה נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה. כתב לזון את בת אשתו ואת בן אשתו הרי הן כב"ח וקודמין לכל לא יאמר להן צאו ועשו מלאכה ואני אזון אתכם אלא יושבין ומעלה להן מזונות כתב לזון את בת אשתו ושברה לו לא כל הימנו שזכין לקטן ואין חבין לו. האשה שאמרה מת בעלי או ניזונת או נוטלת כתובתה גרשני בעלי ניזונת עד כדי כתובתה מה בין מיתה לגירושין במיתה אין יכולה להכחיש ובגירושין יכולה להכחיש ושתאמר לו גירשתני. ג' שהטילו לכיס ונגנבו מהן מביאין השאר לאמצע וחולקים שנים שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' ועשו פרקמטיא שכרן לאמצע לקח זה בשלו [ולקח זה] בשלו ונתערבו זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו [יצאו] עליהן ג' שטרות כאחד הראשון נשבע לשני והשני נשבע לשלישי רצה שני שלא להשביע את הראשון [שלישי] יכול למחות בידו לוה מאחד ומכר שדהו לב' וכתב [בעל החוב] לשני דין ודברים אין לי [עמך] אין השני יכול לגבות מן הראשון מפני שהניח לו מקום לגבות ממנו. גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ויצתה עליו כתובת אשה ובע"ח גובין מן האחרון שבהן אין להן גובין משלפניו אין להן גובין משלפני פניו.
רוב הטמא על הטהור על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא. מקצת טמא על הטהור על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא. מקצת טהור על הטמא ועל מקצתו בזב טמא ובמשכב טהור ר"ש אומר מקצת טהור על הטמא אף בזב טהור.ואלו הן חיבורין השינים והצפרנים והשער שלהן ואלו הן מקצתם ראשי אצבעות ידים ורגלים כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו. דמעת עינו ודם מגפתו והחלב באשה והדם היוצא מפיו ומפי האמה שלו מטמאין טומאת משקה. זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה זיעה וליחה סרוחה והרעי טהורין <כלים> שכבת זרעו רבי אליעזר אומר מטמא במשא ור' יהושע אומר אינו מטמא במשא שא"א לשכבת זרע בלא מימי רגלים.כלים הנוגעין בזב ובזבה בנדה ויולדת ובמצורע במשכב ובמושב מטמאין שנים ופוסלין אחד הנוגע נושא ומסיט ומשום הנושא אין להן. בזובו של זב וברוקו ובשכבת זרעו ובמימי רגליו ובדם הנדה מטמאין שנים ופוסלין אחד והנוגע משום הנושא נושא ומסיט אין בהן אין לך דבר שאין בו רוח חיים מטמא בהיסט אלא דבר שיש בו רוח חיים.תוספתא זבים פרק ה תוס ה
בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה:
נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו. כֵּיצַד. הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו. רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ, בְּכֶסֶף, וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט, בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ, כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט:
משנה קידושין פרק א משנה ז