וַיָּ֩שֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ (אחשרש) [אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ] ׀ מַ֛ס עַל־הָאָ֖רֶץ וְאִיֵּ֥י הַיָּֽם׃ וְכׇל־מַעֲשֵׂ֤ה תׇקְפּוֹ֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וּפָרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מׇרְדֳּכַ֔י אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֙פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ כִּ֣י ׀ מׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכׇל־זַרְעֽוֹ׃
הרחיק את העדים מן הכתב מלא שתי שיטין פסול פחות מכן כשר כמה ירחיק את העדים מן הכתב ויהא כשר כדי שיהו נקרין עמו דברי ר' ר"ש אומר מלא שיטה אחת ר' דוסתאי בר' ינאי אומר מלא חתימת ב' עדים.גט שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובין או פסולין תתקיים עדות בשאר עדים גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות פסול נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נימוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או שנטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר אם לאו פסול.אני עד חתמתי עד אם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו פסול רשב"ג אומר תקנה גדולה התקינו שיהו העדים משימין את שמן בגיטין.תוספתא גיטין פרק ז תוס יב
תַּמָּן תַּנִּינָן. מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵיאָה מַשְׁקִין טְמֵאִים. כֵּיוָן שֶׁהִשִּׁיקָהּ לַמִּקְוֶה. טֻהָרָה. דְּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּטְבּוֹל אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַה פְלִיגִין. בְּטוּמְאָה קַלָּה. אֲבָל בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה פְלִיגִין. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עוֹדֵיהוּ רַגָלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּמַּיִם מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְכָל־טַהֲרָה שֶׁיִּרְצֶה. פָּתַר לָהּ בָּאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין גּוּפוֹ טָהוֹר בְּלֹא כַווָנָה. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַטַּהֲרָה מְעוּלָּה מִמֶּנּוּ [אֵינוֹ] צָרִיךְ כַּווָנָה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכוּוָּנוֹת וְיָֽרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ [שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין.] זֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁינִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם אַף הַשֵּׁינִי טָהוֹר. וְעוֹד הִיא בָאוֹכֵל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְנוֹן שֶׁבִּמְעָרָה אִשָּׁה נִידָּה מַדִּיחָתוֹ וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלָתוֹ כָּל־שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם טָמֵא. וְתַנֵּי עֲלָהּ. רִבִּי יְהוּדָה מְטָהֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְנִידָּה לֹא טוּמְאָה חֲמוּרָה הִיא. הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלֵית לָהּ קִיּוּם.תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה ו