משנה: עוֹשִׂין כָּל־צוֹרְכֵי מִילָה מוֹלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לוֹעֵס בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וָשֶׁמֶן נוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. אֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלֻק לְכַתְּחִילָּה אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא אֲפִילוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת׃ הלכה: הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל. מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. עַד כְּדוֹן לְרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת רִיבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת כְּפוּלוֹת הֵן. הַתּוֹרָה דִבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַ֔כְתָּ. נִכְסֹ֥ף נִכְסַפְתָּ. גֻנֹּ֣ב גֻּנַּבְתָּ. מְנָן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלוֹת: מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. רַב אָמַר. הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל. מִיכָּן לְנוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. הִמּל יִמּ֛וֹל. מִיכָּן לְיִשְׁרָאֵל עָרֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גּוֹי עָרֵל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב וְאַתָּה֭ אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר. כָּל־כְּיוֹצֵא בָךְ. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי. וְכוּתִי אֵינוֹ מָל אֶת יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְכַּוֵּין לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמִּילָה צְרִיכָה כַווָנָה. יְהֵא מָל וְהוֹלֵךְ לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. הַמָּשׁוּךְ לֹא יִמּוֹל. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. הַרְבֶּה מְשׁוּכִין הָיוּ בִימֵי בֶּן כּוֹזִיבָא וְכוּלָּן מָלוּ וָחַיוּ וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. וְהַמָּשׁוּךְ וְשֶׁנּוֹלָד מָהוּל וְגֵר שֶׁנִּתְגַּייֵר כְּשֶׁהוּא מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל הַנּוֹלָד מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שֶׁנִּתְגַּייֵר מָהוּל. שֶׁבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וָמַר. מִן מַה דְתַנִּינָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. הָדָא אָֽמְרָה. עָרֵל בָּרוּר הוּא וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אֵין דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. רִבִּי אָדָא בַּר אַהֲבָה אִיתְיְלִיד לֵיהּ חַד בַּר. כּוּ מִיסָמֵיס בֵּיהּ מִית. רִבִּי אַבִּין אָמַר. נַעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּה וְנִתְעַנֶּה עָלָיו וָמִית. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מָרִין. כְּרוּת שָׁפָכָה נַעֲשֶׂה וְנִתְעַנֶּה וָמִית. רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרָייָה בָעֵי. נִתְעָֽרְבוּ מִלְּמַטָּן מָהוּ לַחֲזוֹר וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָן. מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה זיתים של תרומה טהורים יעשו שמן טמאים לא יעשו שמן ענבים בין טמאות בין טהורות לא יעשו דברי ר' מאיר ר' יעקב אומר מודה ר"א לר' יהושע בזיתים טהורין שיעשו שמן על מה נחלקו על זיתים טמאים שר' אליעזר אומר לא יעשו ור' יהושע אומר יעשו וענבים טהורות יעשו וטמאות לא יעשו א"ר יהודה מודה ר' יהושע לר' אליעזר בזיתים [טהורים] ובענבים טהורות שיעשו על מה נחלקו על הטמאים שר"א אומר לא יעשו ורבי יהושע אומר יעשו אמר רבי לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על זיתים טהורין שיעשו ועל [ענבים טמאים שלא יעשו על מה נחלקו על זיתים טמאים ועל] ענבים טהורות שר"א אומר לא יעשו.תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות ולסוך דבר שדרכו לסוך כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול אין מחייבין אותו לאכול קנובות של ירק ולא פת שעיפשה ולא תבשיל שעברה צורתו ר' חנינא סגן הכהנים אומר תרומה שנפסלה מלאכול אדם והכלב יכול לאכלה מטמא טומאת אוכלין ושורפין [אותה במקומה] כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו להיות גומע אניגרון [וסניגרון] ולשתות יין בשמריו החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויהא פולט אבל מגמע ובולע ומטבל כדרכו ואינו חושש החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע כיצד לסוך דבר שדרכו לסוך סך אדם שמן ע"ג מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו החושש בראשו וכל מי שעלו לו חטטין סך את השמן ואינו סך יין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן לסיכה.יין של תרומה אין עושין אותו אלונתית ואין עושין אותו אנומלין ולא יתן משירי הכוס בידיו והאשה לא תדיח בו את בנה רשב"ג אומר יין של תרומה שנטמא או שנתגלה שופך ושונה ואינו חושש.תוספתא תרומות פרק ט תוס יג שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־יְהֹוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם׃הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ׃ {פ}
וַיְהִ֨י דְבַר־יְהֹוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃מקרא חגי פרק ב פסוק כא קודםהבא