משנה: אֵין מְײַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְײַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בַּשַּׁבָּת וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּיבּוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין. וְכָל־צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בַּשַּׁבָּת: הלכה: אֵין מְײַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה וכו׳. אֵי זֶהוּ הַסִּיּוּעַ. מֵבִיא יַיִן וְנוֹפֵחַ לְתוֹךְ חוֹטָמוֹ. וְנוֹתֵן יָדוֹ לְמַטָּה וּמְקַבְּלוֹ. וְשׁוֹמֵט דַּדֶּיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מְרַחֲמִין עַל הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב. כֵּיצַד עוֹשֶׂה. נוֹתֵן גּוּשׁ שֶׁלְמֶלַח עַל רַחְמָהּ וְהִיא רוֹצָה לְהַנִּיק בְּנָהּ. וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד. וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עוֹשִׂין לָהּ מְדוּרָה אֲפִילוּ בִתָקוּפַת תַּמּוּז. וְקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּיבּוּר. כְּהָדָא אַמְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא נַפְקָא מְײַלְּדָה בַשַּׁבָּת. אֲתַת וּשְׁאָלַת לְרַבָּהּ. אֲמַר לָהּ. אֲזַלוֹן וּשְׁאָלוּן לַחַייְתָא. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֵיכָּא חַייָא. אֲמַר לָהּ. זִילִי עִיבִידִי כְמִנְהָגָךְ. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֵיכָּא מִנְהָג. אֲמַר לָהּ. אֵיזִילִי חַתִּיךְ. כְּרִבִּי יוֹסֵי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְכָל־צָרְכֵי חַייָה נַעֲשִׂין בַּשַּׁבָּת׃ תַּנֵּי. הַשִּׁילִיָא הַזֹּאת בַּשַּׁבָּת עֲשִׁירִין טוֹמְנִין אוֹתָן בַּשֶּׁמֶן. וְהָעֲנִייִם טוֹמְנִין אוֹתָן בְּתֶבֶן וָחוֹל. אֵילּוּ וָאֵילּוּ טוֹמְנִין אוֹתָן בָּאָרֶץ כְּדֵי לִיתֵּן עֵרָבוֹן לָאָרֶץ.
הלכה: כָּתוּב יְי אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶת־אַֽהֲרֹ֔ן וַֽאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה וגו׳. וַיִּשְׁלַ֤ח יְי אֶת־יְרוּבַּעַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל. יְרוּבַּעַל גִּדְעוֹן. בְּדָן שִׁמְשׁוֹן. יִפְתָּח זֶה יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי. חִקִּישׁ שְׁלֹשָׁה קַלֵּי עוֹלָם לִשְׁלֹשָׁה אֲבִירֵי עוֹלָם. לְלַמְּדָךְ שֶׁבֵית דִּינוֹ שֶׁלְגִּדְעוֹן וְשֶׁלְיִפְתָּח וְשֶׁלְשִׁמְשׁוֹן שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּשְׁמוּאֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁסָּמַךְ הַגְּדוֹלִים מִיכָּן וּמִיכָּן וְהַקְּטָנִים בָּאֶמְצָּע.עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר לוֹ בֹּא בְשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי. רַבִּי בְחָכְמָה וְתַלְמִידִי בְיִרְאַת חֵט. רַבִּי בְחָכְמָה וְתַלְמִידִי שֶׁכָּל־מַה שֶׁאֲנִי גוֹזֵר עָלָיו הוּא מְקַייֵם. כָּתוּב אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסוּבָּלִים. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. [אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסוּבָּלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא] אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסוּבָּלִים. בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים סוֹבְלִים אֶת הַקְּטַנִּים אֵ֣ין פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחוֹבוֹתֵֽינוּ׃ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְסָרֵס קִרְייָא. (אַלּוּפֵ֗ינוּ) [אַלּוּפִים] מְֽסוּבָּלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסוּבָּלִים. בְּשָׁעָה שֶׁקְּטַנִּים סוֹבְלִים אֶת הַגְּדוֹלִים אֵ֣ין פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחוֹבוֹתֵֽינוּ׃תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ב הלכה ח
אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לַמַּעַשְׂרוֹת. הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים, מִשֶּׁיְּפַקְסוּ. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּס, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. אֲבַטִּיחַ, מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק. וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מֻקְצֶה. יָרָק הַנֶּאֱגָד, מִשֶּׁיֹּאגַד. אִם אֵינוֹ אוֹגֵד, עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ. כַּלְכָּלָה, עַד שֶׁיְּחַפֶּה. וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה, עַד שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק. אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ:
הַפֶּרֶד וְהַצִּמּוּקִין וְהֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַבְּצָלִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּל. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַתְּבוּאָה, מִשֶּׁיְּמָרֵחַ. וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַקִּטְנִיּוֹת, מִשֶּׁיִּכְבֹּר. וְאִם אֵינוֹ כוֹבֵר, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח, נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, וְאוֹכֵל:
הַיַּיִן, מִשֶּׁיְּקַפֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁקִּפָּה, קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּנּוֹר, וְשׁוֹתֶה. הַשֶּׁמֶן, מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה. אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד, נוֹטֵל מִן הֶעָקָל וּמִבֵּין הַמָּמָל וּמִבֵּין הַפַּצִּים, וְנוֹתֵן לַחֲמִטָּה וְלַתַּמְחוּי, אֲבָל לֹא יִתֵּן לַקְּדֵרָה וְלַלְּפָס כְּשֶׁהֵן רוֹתְחִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר:
משנה מעשרות פרק א משנה ח