לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃ יְֽהֹוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃ הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃ הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י־אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ שָׁ֤ם ׀ פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק׃ עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהֹוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ׃ מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי מָה תַּלְמוּד לוֹמַר יִגְאָלֶנּוּ יִגְאָלֶנּוּ יִגְאָלֶנּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְרַבּוֹת כׇּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁנִּגְאָלוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְעֶבֶד עִבְרִי לָא בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּהבָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה בְּהֶדְיָא כְּתִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם הָכִי נָמֵי לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵםהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַהָא דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵינוֹ נִגְאָל לִקְרוֹבִים אַלִּיבָּא דְּרַבִּי לָא תִּבְּעֵי לָךְ דְּאָמַר מִי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה נִגְאָל בְּשֵׁשׁ אַלְמָא לָא מִיפְּרֵקתלמוד בבלי קידושין דף כא עמוד א
לְוִייִם וְיִשְׂרְאֵלִים מוֹסִיפִין עָלֶיהָ עוֹד אַחַת. וְלֹא נִמְצֵאת מַחְמִיר בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִן הַכֹּהֲנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ קְנָס קָֽנְסוּ חֲכָמִים בָּהֶן שֶׁיְּהֵא אָדָם דָּבַק בְּשִׁבְטוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ.תלמוד ירושלמי קידושין פרק ד הלכה ד