משנה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי אֱהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשִׁי. אַבָּא פָסַק עָלַי מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. הלכה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וכול׳. מַתְנִיתָא בְּשֶׁפָּסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אֲבָל אִם לֹא פָסַק בְּמַעֲמָדָהּ. אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. לֹא נֶחֱלַק אַדְמוֹן וַחֲכָמִים עַל הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל תְּהֵא יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁיַּלְבִּין אֶת רֹאשָׁהּ. וְעַל מַה נֶחֱלָקוּ. עַל שֶׁפָּֽסְקָה לְעַצְמָהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר. יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לִיתֵּן וְעַכְשָׁיו אָבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיתֵּן. מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. אוֹ כְנוֹס אוֹ פְטוֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
וַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙ ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע יְהֹוָ֤ה אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽד׃כַּאֲשֶׁ֤ר לֹא־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וְלֹֽא־עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן־אַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק עַל־כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂה־לְךָ֥ יְהֹוָ֖ה הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְיִתֵּ֣ן יְ֠הֹוָ֠ה גַּ֣ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י גַּ֚ם אֶת־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן יְהֹוָ֖ה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃מקרא שמואל א פרק כח פסוק כ
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. וְהוּא שֶׁנָּדַר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ. אֲבָל אִם עִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ נָדַר לֹא בְדָא. לְעִנְייָן שְׂכַר בָּתִּים לֹא שַׁנְייָא. זֶה אוֹמֵר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי. יַחֲלוֹקוּ חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר. אִיתָא חֲמִי. לִנְדָרִים לֵית אַתְּ חָשֵׁישׁ וּלְמָמוֹן אַתְּ חָשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהֵן שֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׂכִּיר. אֲבָל הִשְׂכִּיר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. וּלְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבְאֲדָר הַשֵּׁינִי. אְלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי. תִּנְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲדָר הַשֵּׁינִי כּוֹתֵב תָּׄי״ו וְדַיּוֹ.תלמוד ירושלמי נדרים פרק ח הלכה ו