משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵימוֹת אֶחָד שַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: הלכה: ו׳. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אִילּוּ קָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת בְּשַׁחֲרִית וְכִגְרוֹגֶרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם בָּהֶעֱלֵם אֶחָד שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הֶעֱלֵימוֹת חוֹלְקוֹת כָּךְ לֹא יְצָֽרְפוּ. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל תַּמָּן. אֵין יְדִיעָה לַחֲצִי מְלָאכָה. וְדִכְווָתָה. אֵין זָדוֹן לַָחֲצִי זַיִת. אָכַל חֲצִי זַיִת בְּזָדוֹן וַחֲצִי זַיִת בִּשְׁגָגָה מְָהוּ שֶׁיְּצָֽרְפוּ.
הלכה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת כול׳. הָא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ נִיזְקָא לָרַבִּים מוּתָּר. מַתְנִיתִין דִּרִבִּי. דְּתַנֵּי. הָרוֹאֶה אֶת הַנָּחָשִׁים וְאֶת הַחַבָּרִים מוֹקִיוֹן מוּפְּיוֹן מוּלְיוֹן מִילָרִין מִילָרִיה סִגִלָּרִין סִגִילַּרְיָה. הֲרֵי זֶה אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ וְכוּלָּן מֵבִיאִין לִידֵי בִטּוּל תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֤י אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְי חֶ֫פְצ֥וֹ. הָעוֹלֶה לַתֵּיאַטְרוֹן אָסוּר מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְזַבְּלִין אָסוּר מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם לָאו אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים בִּלְבַד. הָעוֹלֶה לַתֵּיאַטְרוֹן וְצָווַח. אִם לְצוֹרֶךְ הָרַבִּים מוּתָּר. וְאִם מִתְחֵַשֵּׂד אָסוּר. הַיּוֹשֵׁב בְּאִצְטַדְיֹן הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. רִבִּי נָתָן מַתִּיר מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם שֶׁצָּווַח וּמַצִּיל אֶת הַנְּפָשׁוֹת. וּמֵעִיד עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּינְּשֵּׂא.תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק א הלכה ז
שער לבן החוזר אחר פריחת החלוט מחיה שער לבן והפסיון או אחר פריחת הסגר טהור רבי יהושע מטמא אמר ר' יהושע שער לבן סימן טומאה והמחיה סימן טומאה מה מחיה חוזרת ומטמא אף שער לבן חוזר ומטמא. אמר לו רבי עקיבה מה מחיה חוזרת ומטמאה שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה ונאמר בשער לבן שאין מטמא אלא הפוך ועוד שנאמר בשר בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן חוזר טמא.פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה סמוך לראשו לזקן השחין והמכוה הקרח והמירק חזר הראש והזקן שנקרחו והשחין והמכוה והקרח נעשה צורבה וחיו ונתמלא מקומן בהרת רבי יעקב אומר הואיל ונסמכה טהרה לטהרה טהור וחכמים אומרים יראה כתחלה.שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מאליו לעור הבשר ולא מעור הבשר לתוכן טהור ור' נחמיה אומר כתחלה. פרחה מטמא לטהורה טהור ואם מטמאה לטמאה טמא. הבא בכולו לבן ובו מחיה עגולה או ארוכה הרי זה יסגיר. חזרו בו ראשי אברין הרי אלו כמות שהיו. וחכמים אומרים פרחו במקצתו טמא פרחה בכולו ובמחיה טהור.תוספתא נגעים פרק ג תוס יא