הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ, אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד, אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת:
נִשֵּׂאת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים, עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי:
אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי, אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ. אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא, יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ, אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים, זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ:
כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים:
הָעוֹשֶׂה לוּלָב לְעַצְמוֹ אוֹמֵר. בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת לוּלָב. לְאַחֵר. לַעֲשׂוֹת לוּלָב לִשְׁמוֹ. כְּשֶׁהוּא נוֹטְלוֹ מָהוּ אוֹמֵר. בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְִטִילַת לוּלָב. נִתַפַּלֵּל בּוֹ אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁהָחֱייָנוּ וְקִייְמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. וּמְבָרֵךְ עָלָיו כָּל־שָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטְלוֹ. כֵּיצַד מְבָֽרְכִין עַל נֵר חֲנוּכָּה. רַב אָמַר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצוַת [הַדְלָקַת] נֵר חֲנוּכָּה. הַכֹּל מוֹדִין בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר. עַל נְִטִילַת לוּלָב. מַה פְלִיגִין. בִּשְׁאָר כָּל־הַיָּמִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל נְִטִילַת לוּלָב. רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עַל מִצְוַת זְקֵינִים. מַה אָמַר רַב בְּלוּלָב. מָה אִם חֲנוּכָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן הוּא אוֹמֵר. עַל מִצוַת נֵר חֲנוּכָּה. לוּלָב שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה לֹא כָל־שֶׁכֵּן. מַה אָמַר רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בַחֲנוּכָּה. מַה אִם לוּלָב שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה אוֹמֵר. עַל מִצְוַת זְקֵינִים. חֲנוּכָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן לֹא כָל־שֶׁכֵּן. לֹא צוֹרְכָא דִילֹא מַה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּחֲנוּכָּה.חִייָה בְרֵיהּ דְּרַב מְבָרֵךְ עַל־כָּל פַּעַם וָפַעַם. רַב חוּנָה לֹא מְבָרֵךְ אֶלָּא פַעַם אַחַת בִּלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב וֹסֵף. טַעֲמֵיהּ דְּרַב חוּנָה. דְּמַאי מִדִּבְרֵיהֶן וּשְׁאָר כָּל־הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶן. מַה דְמַיי אֵין מְבָֽרְכִין עָלָיו אַף שְׁאָר כָּל־הַיָּמִים אֵין מְבָֽרְכִין עָלָיו.תלמוד ירושלמי סוכה פרק ג הלכה ד
שְׁתֵיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי, הֲדַר אֲמַר לֵיהּ: ״אַחֲרוֹנִים״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מַאי הִיא? אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּךְ, דְּלָא יָדַע פֵּירוּשָׁא דְּהַאי קְרָא לָאו גַּבְרָא רַבָּה הוּא? יְדַע דִּנְקַט מִילְּתָא בְּדַעְתֵּיהּ, נְהַג נְזִיפוּתָא בְּנַפְשֵׁיהּ חַד יוֹמָא.וְדַאֲתָן עֲלַהּ, מִיהָא ״אַחֲרוֹנִים״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מַאי הִיא? ״וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה׳ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אוֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל״.אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: דָּוִד, שִׁירָה אַתָּה אוֹמֵר עַל מַפַּלְתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל? אִלְמָלֵי אַתָּה שָׁאוּל וְהוּא דָּוִד — אִיבַּדְתִּי כַּמָּה דָּוִד מִפָּנָיו.תלמוד בבלי מועד קטן דף טז עמוד ב