משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנִית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּיךָ. שֶׁאֵינִי נֶהֱנִית לָךְ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִּי אָבִיךָ הֲרֵי זֶה יָפֵר. הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנִית לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ כול׳. תַּנֵּי. רִּבִּי נָתָן אוֹמֵר. לֹא יָפֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יָפֵר. מִפְּנֵי מָה הוּא מֵיפֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלָּהּ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין. אַדְּרַבָּה: כֵּיוָן דִּמְצוּפִּין נִינְהוּ — מִיטַּמְּאוּ! אֵימָא, וַחֲכָמִים: מְטַמְּאִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבָּנַן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרִי: מַאי דַּעְתָּיךְ, מִשּׁוּם דִּמְצוּפִּין —מִיבְטָל בָּטֵיל צִפּוּיָין גַּבַּיְיהוּ.תלמוד בבלי חגיגה דף כז עמוד א
פרים הנשרפים אע"פ שאין מטמאין בגדים מטמאין אוכלין ומשקין [דברי רבי מאיר ושעיר המשתלח אין מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין] מאימתי מטמאין בגדים משיצאו מחומת [העזרה] דברי ר"מ רבי יהודה אומר [לאור] ר"ש אומר משיצית האור ברובן.היכן שורפין אותן בבית הדשן הגדול חוץ לירושלים לצפונה של ירושלים חוץ לשלש מחנות [וזקופין] של כהנים היו מעמידין סביבות המערכה מפני דוחק העם כדי שלא יהו קופצים לראות ונופלין לתוך המדורה אחד השורף ואחד המסייע בשעת שריפה מטמאין בגדים אבל המסדר את המערכה ומצית את האור [לאלתר] אין מטמא בגדים.שמונה ברכות מברך <עליהן> באותו יום על התורה כדרך שמברכין על התורה בבית הכנסת על העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון כסדרן ועל המקדש ברכה בפני עצמו [ועל ישראל ברכה בפני עצמן] ועל הכהנים ברכה בפני עצמן ושאר תפלה תחנה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע מלפניך וחותם בשומע תפלה כל העם קורין [שלהן] כדי להראות חזיתן לרבים.תוספתא יומא פרק ג תוס יד