משנה: אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים וַעֲנָבִים אֵילּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת קִייֵם לַתְּאֵינִים כּוּלּוֹ קִייֵם. הֵיפֵר עַל הַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה קוֹנָם תְּאֵינִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת וָעֲנָבִים שֶׁאֵינִי טוֹעֶמֶת הֲרֵי אֵילּוּ שְׁנֵי נְדָרִים. הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינּוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ מִימֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְקִימֶינּוּ כּוּלּוֹ. וִיפִירֶנּוּ מִימֶּינוּ. מַתְנִיתָא כְּמָאן דְּאָמַר. יְקִימֶינּוּ מִמֶּינּוּ. וִיפִירֶנּוּ כּוּלּוֹ. דְּתַנֵּי קִייֵם לַתְּאֵינִים קִייֵם לְכוּלּוֹ. הֵפֵר לַתְּאֵינִים אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לָעֲנָבִים. אָֽמְרָה. קוֹנָם תְּאֵינָה שֶׁאֵיני טוֹעֶמֶת וְעוֹד עֵינָב. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אַחַר הַנֵּדֶר. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַחַר הָאִסָּר.
כְּתִיב כִּי יוֹבֵל הִיא קוֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם וְגוֹמֵר. מַה הִיא קוֹדֶשׁ אַף תְּבוּאָתָהּ קוֹדֶשׁ.רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה מְנַשֵּׁק לְכִיפְתָא דְּעַכּוֹ וְאָמַר עָד כֹּה הִיא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. רִבִּי זְעִירָא עָבַר יוֹרְדְּנָא בְּמָנוֹי. רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא מִתְעַגֵּל בַּהֲדָה אֵילוּסִיס דְּטִיבֵּרִיָּא. רִבִּי חִייָה רוֹבָה מַתְקַל כִּיפֵי. רִבִּי חֲנַנְיָה מַתְקַל גּוּשַׁייָא לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחָנֵּנוּ.תלמוד ירושלמי שביעית פרק ד הלכה ז
רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנטמא [בשר] וחלבים קיימין זורק את הדם על החלבים נטמאו [חלבים] והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל [פסח] אינו כן אע"פ שנטמא [בשר] וחלבין קיימין אין זורק את הדם על החלבים שלא בא מתחלתו אלא לאכילה נטמאו [חלבים] והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק.כל קרבנות צבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת הדם [ועל] טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח [שהציץ מרצה על טומאת הדם ואין מרצה על טומאת הגוף] ואם נטמא טומאת התהום ה"ז מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת בו או תחת אבן שישבת [עליה] ונודע לו בין משעשה פסחו ובין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת [בו] או תחת האבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה את פסחו צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת [לו] או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו בין [שהביא קרבנותיו] [ובין] עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר תהום היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה.שחטו ונודע עד שלא משכו בעלים את [ידם] או שמתו או שנטמאו ישרף מיד רבי ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר אם יש שהות [כדי] שידע ישרף מיד ואם לאו תעובר צורתו ויצא לבית השרפה זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.תוספתא פסחים פרק ו תוס ז