משנה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַייָם עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁייֵר בַּשָּׂדֶה בַּת תִּשְׁעַת קַבִּים וּבַגִנָּה בַּת חֲצִי קַב. וּכְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה בֵּית רוֹבַע. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּמָֽכְרָה לָזֶה בִמְנָה וְלָזֶה בִמְנָה וְלָזֶה בִמְנָה וְלָאַחֲרוֹן יְפֵה מְנָה וְדֵינַר בִּמְנָה שֶׁלָּאַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁלְּכוּלָּן מִכְרָן קַייָם. הלכה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַייָם כול׳. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁמְּכָרוּהָ לָהֶן בְּאַרְבַּע שְׁטָרוֹת. מְכָרָהּ לָהֶן בִּשְׁטָר אֶחָד תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹתָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. כָּתַב כָּל־נְכָסָיו לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאַחַת וְהָיוּ הָעֵדִים כְּשֵׁרִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מֵאַחַר שֶׁהֵן פְסוּלִין לָזֶה פְּסוּלִין לָזֶה. וֶחָרָנָה אָמַר. כְּשֵׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. רִבִּי מָנָא לֹא מְפָרֵשׁ. רִבִּי אַבִּין מְפָרֵשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵאַחַר שֶׁהֵן פְסוּלִין לָזֶה פְּסוּלִין לָזֶה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּשֵׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָה הַשְׁנַיִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵידוּתָן בְּטֵילָה. אַף הַשְּׁלֹשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵידוּתָן בְּטֵילָה. מְנַיִין אֲפִילוּ מֵאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר עֵידִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חְנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין וְרַבָּנִין. חַד אָמַר. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וֶחָרָנָה אָמַר. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר יְאוּת. מָאן דָּמַר. יְאוּת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נַעֲשֵׂית עֵדוּת אֶחָד מֵאִישׁ אֶחָד. וּמָאן דָּמַר. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר יְאוּת. נַעֲשֵׂית כִּשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדוּת כְּשׁירִין לָזֶה וּפְסוּלִין לָזֶה.
וְלֹא בַמַּגָּל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַבְקִעִין. [וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מַבְקִעִין. אָמַר רַב חִסְדָּא]. מָאן דְּאָמַר מַבְקִעִין. בְּמַגָּל שֶׁלְיָד. מָאן דְּאָמַר אֵין מַבְקִעִין. בְּמַגָּל שֶׁלְקָצִיר.אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַסְפְּסִין בִּקְלָקִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְפַסְפְּסִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מְפַסְפְּסִין. בְּבָרִיא. מָאן דְּאָמַר. אִין מְפַסְפְּסִין. בְּתָשׁ.אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹלְלִין עֲצֵי בְשָׂמִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מוֹלְלִין. מָאן דְּאָמַר. מוֹלְלִין. בְּלַחִים. מָאן דְּאָמַר. אֵין מוֹלְלִין. בִּיבֵישִׁין.תלמוד ירושלמי ביצה פרק ד הלכה ג
ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן עם זיקת הבעל בא על אמה ואח"כ בא על בתה בא על בתה ואח"כ בא על אמה חייב לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו שתהא בשריפה שנא' (ויקרא כ׳:י״ד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא במי שיש לו בה ליקוחין מדבר הכתוב ת"ל (ויקרא כ״א:ט׳) ובת איש כהן מכל מקום נערה מאורסה ובת איש כהן שזנתה בסקילה ורבי שמעון אומר בשריפה זנתה עם חמיה בסקילה ורבי שמעון אומר בשריפה.שמעון התימני אומר מה האגרוף הידוע לעדה ולעדים אף אבן תהא ידועה לעדה ולעדים פרט לשאבד האבן אמר לו ר"ע אין לי אלא שאבד האבן ומנין אפי' היתה תלויה אף היא או מקל בב"ד ויודעין הדיינין שעל שוקו הכהו ועל ציפר נפשו הכהו הרי שדחאו מראש הבירה ונפל ומת הבא בירה לב"ד ואם תאמר יבאו ב"ד ויראו את הבירה שנפלה אומר אני יחזרו הבעלים ויבנו אותה אלא מה עדים נאמנים על כך אף בדיני נפשות הכל תלוי בעדים נתערבה באחרות משערין את הקלה שבהן אם יש בה כדי להמית הרי זה חייב ואם לאו פטור נפלה לאור ונשרפה או למים ונמחית פטור נתכוין להכות זה והכה את זה רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר ומודה רבי יהודה שאם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לעובדי כוכבים והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא שהן פטור.חייבי מיתות חמורות שנתערבו בחייבי מיתות קלות ממיתין אותן בקלה שבהן רבי יוסי אומר קלה שבמיתות בחנק וכן היה ר' יהודה אומר נידון בזיקה הראשונה שבאה אליו כיצד הבא על חמותו והיא אשת איש היתה חמותו ואחר כך נעשית אשת איש נדון בשריפה אשת איש ואחר כך נעשית חמותו נדון בחנק עבר עבירה שיש בה ב' מיתות ממיתים אותו בחמורה שבהן כל חייבי מיתות שבתורה שאי אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בהן המיתו בכל המיתות בין קלות בין חמורות שנאמר (דברים י״ז:ז׳) ובערת הרע מקרבך.תוספתא סנהדרין פרק יב תוס ד