משנה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מְנָה וּמָֽכְרָה שָׁוֶה מְנָה וְדֵינָר בִּמְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִילוּ הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הַדֵּינָר לַיּוֹרְשִׁין מִכְרָהּ בָּטֵל. הלכה: אַלְמָנָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם כול׳. נִיחָא שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה. מִכָּל־מָקוֹם הֲרֵי מַפְסִידָה אֶת הַיְּתוֹמִין בִּמְנָה. בְּשָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אֵין סוֹפוֹ לַחֲזוֹר מִשּׁוּם מִקַּח טָעוּת. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין לְמִקַּח הוֹנָייָה לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה הַמִּקַּח מוּפְלַג יֵשׁ לוֹ הוֹנָייָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקֲדֵּישׁוֹת. פָּתַר לָהּ. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוּפְלַג. פָּדָה שָׁוֶה מְנָא בְמָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. טַלִּית זֶה תַּחַת חֲמוֹר זֶה. יָצָא לְחוּלִין. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל־גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. מַה פְלִיגִין. לְהָבִיא מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה.
אָמַר לוֹ. תֶּן לִי חִיטַּיי שֶׁאֲנִי מוֹכְרָן. בְּמַה קָנָה. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב סְבַר מֵימַר. חַייָב לְהַעֲמִיד (לַחֲבֵירוֹ) [לוֹ מִן הַדִּין. רִבִּי אַבָּהוּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָנוּ לוֹ מָעוֹתָיו דְּבַר תּוֹרָה.]הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ. חַד בַּר נַשׁ אַשְׁאַל לְחַבְרֵיהּ דֵּינָרִין אַשְׁרוּנֵיהּ גַּו בֵּיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי אֲגַר בֵּיתִי. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי דֵּינָרַיי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי בָּא בַּר מִינָא. אֲמַר לֵיהּ. וְקַיֵּם לֵיהּ מַה דַהֲוָה חֲמֵי לְמִישְׁרֵי.תַּנֵּי. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן רִבִּית וּמוּתָּרִין. כֵּיצַד. לוֹקֵחַ אָדָם שְׁטָרוֹת חֲבֵירוֹ בְּפָחוּת וּמִלְװָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ בְּפָחוּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן רִבִּית וַאֲסוּרִין מִשּׁוּם הַעֲרָמַת רִבִּית. כֵּיצַד. קִיבֵּל הֵימֶינּוּ שָׂדֶה בְּי̇ כּוֹר חִיטִּין. אָמַר לוֹ. תֶּן לִי סֶלַע אֶחָד. אָמַר לוֹ אֵין לִי אֶלָּא כּוֹר אֶחָד חִיטִּין. טוֹל לָךְ. וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ בכ̇ד̇. אֵין זֶה רִבִּית אֲבָל אָסוּר מִשּׁוּם הַעֲרָמַת רִבִּית. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ צְרִיךְ וְהַב אֲגַר כֵּלִים אוֹ אֲגַר הַכַּתָּפִין אֲקולִי וְסַב דֵּינָרָךְ.תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ה הלכה א
אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שנדר נזיר ל' יום שאם גלח ביום שלשים [לא] יצא על מה נחלקו על שנדר סתם [שב"ש אומרים אם] גילח ביום ל' יצא מי שנזר [וב"ה אומרים אם גלח ליום ל'] לא יצא.שתי נזירות ראשונה נזירות סתם ושניה נזירות ל' מגלח את הראשונה ביום ל' ואחד ואת השניה ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה יום ל' [מגלח] את השניה ביום ששים לא יצא ראשונה נזירות שלשים ושניה נזירות סתם מגלח את הראשונה ביום ל' ואחד [ואת השניה] ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום ל' [וגלח את] השניה ביום ששים יצא.מי שאמר הריני נזיר ונטמא ביום שלשים סותר את הכל ר' יהודה אומר משום ר"א לא סתר אלא שבעה הריני נזיר ל' יום ונטמא יום שלשים סותר את הכל הריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר את הכל ר' יהודה אומר [משם] ר"א לא סתר אלא שלשים נטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים ר' יהודה אומר [משם] ר"א לא סתר אלא שבעה זה הכלל [שר"י אמר משם] ר"א כל שנטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר ל' יום וכל שנטמא ביום ל' שאין ראוי להביא [בו] קרבן ויש לו לספור לא סתר אלא [שבעת] ימים חוץ מימי טומאתו בלבד.תוספתא נזיר פרק ב תוס ט