אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואין דוחות את השבת דברי ר"מ. ר"י אומר כל מעשיהן בפנים ר"ש אומר כל מעשיהן בחוץ שהיה ר"ש אומר לעולם אל תמנע לומר אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים כדרך שכשרות בעזרה כך כשרות בבית פאגי. כדרך שנפסלות בעזרה כך נפסלות בבית פאגי ולשכה היתה לה בפני עצמה והיה עושה אותה בתוכה תנור היה לה כמין מזרת מרובע של שתי הלחם היה מחזיק א' ושל לחם הפנים היה מחזיק שתים. ג' דפוסים היו שם הא' לתנור וא' לבצק ואחד שהוא רודה ונותנו לאלפס כדי שלא יקלקלו את הלחם. מנחות יש בהן מעשה כלי בפנים טחנן והרקידן בחוץ לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ובזר כשרות עד שיביאו לבית הקמיצה. כל המנחות אין דוחות לא את השבת ולא את הטומאה חוץ מחביתי כהן משיח מפני שיש לו זמן קבוע זה הכלל כל שיש לו זמן קבוע מן התורה ואין יכול לעשות מע"ש דוחה את השבת וכל שאין לו זמן קבוע מן התורה ויכול לעשות מערב שבת אין דוחה את השבת. ארבע סניפין של זהב דומה לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה מפני שדומה לספינה כדי שלא תהא רוקדת ר"י אומר לא היו שם סניפין אלא גובה היה לשלחן טפח שנאמר (שמות כ״ה:כ״ה) ועשית לו מסגרת טופח סביב אמרו לו והלא אין מסגרת אלא מן הרגלים. עשרים ושמונה קנים של זהב חלולין מפוצלין מקבלין טומאה היו שם. כל הכלים שהיו במקדש אורכן לארכו של בית חוץ מן הארון שהיה ארכו נתון כנגד רחבו של בית כך היו בדיו נתונין כנגד רחבו וכך היה ניטל. עשרה שולחנות עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד׳:ח׳) ויעש שולחנות זהב עשר ואעפ"כ לא היו מסדרין אלא על של משה שנאמר (מלכים א ז׳:מ״ח) ואת השולחן אשר עליו לחם הפנים עשרה מנורות זהב עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד׳:ח׳) ויעש מנורות זהב עשרה אעפ"כ לא היו מדליקין אלא בשל משה שנאמר (דברי הימים ב י״ג:י״א) את המנורה ואת נרותיה לבער בערב בערב מה מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ר"י בר רבי יהודה אומר על כל השולחנות היו מסדירין שנאמר (דברי הימים ב ד׳:י״ט) את השולחנות ועליהם לחם הפנים זהב ובכל מנורות היו מדליקין שנאמר (שם) ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור משום ר' אלעזר בן שמוע אמרו מה ת"ל את השולחנות ועליהם לחם הפנים זהב זה שולחן גדול של זהב שהיה לפנים מבהיכל ושולחן שהיה באולם על פתחו של בית שעליו היו נותנין לחם הפנים ישנה. כיצד מכניסין לחם הפנים ע"ש היה פורקה מדפוס ונותנה על גבי השלחן שהיה באולם על פתחו של בית. בשחרית כיון שנזרק דם התמיד נטלו ב' כהנים שתי בזיכין ונותנין לתוכן ב' קומצין של לבונה כל בזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים חוץ מאלו שהיו להן שוליים אלו מושכין טפח ואלו מניחין טפח טפחו של זה בתוך טפחו של זה כדי שלא ילין שלחן בלא לחם שנאמר (שמות כ״ה:ל׳) לפני תמיד ר' יוסי אומר אפילו פירקו ישנה בבקר והכניסו חדשה בין הערבים אפילו בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה אין בכך כלום ומה ת"ל לפני תמיד כדי שלא ילין שלחן בלא לחם אלו שני כהנים שבידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ישנה היו נותנין אותה על גבי המזבח עם אברי תמיד כיון שהוקטרו ב' בזיכין נותנין חציה חלה לכל משמר ומשמר והן חולקין ביניהן רבי יהודה אומר זה שהיה מחלק לחם הפנים היה עומד על הרובד שבאולם מפריס ומניח וכל אחד ואחד בא ונוטל חלקו ולבעלי מומין שבכהונה מוציאין להן חלקן לחוץ שאין יכולין ליכנס בין האולם ולמזבח. כיצד מסדרין לחם פנים נותן שש חלות לסדר זה ושש חלות לסדר זה ואם נתן ח' חלות לסדר זה וד' חלות לסדר זה או שעשה ג' סדרים של ד' ד' לא עשה כלום עשה שני סדרין של ארבע עשרה רבי אומר רואין את העליונות כאילו אינן והתחתונות כשרות. כיצד מסדרין את הבזיכין נותן בזך אחד על גבי סדר זה ובזך אחד על גבי סדר זה אם נתן בזיכין של לבונה או לבונה של בזיכין או שהיה דבר חוצץ בין הבזיכין ללחם או בין הלחם לשולחן הרי אלו פסולין אבא שאול אומר בתוך ב' טפחים שבין הסדר לחברו היה נותן מה אני מקיים (ויקרא כ״ד:ז׳) ונתת על המערכת לבונה זכה שתהא כולה סמוכה למערכה. כיצד מסדרין את הקנים אחר שבת היה נכנס מגביה ראשה של חלה ונותן קנה תחתיה ומגביה ראשה של שניה ונותן קנה תחתיה ואזור באמצע ושלשה תחת כל חלה וחלה ושנים תחת העליונה שאין עליה משוי התחתונה נתונה על טיהרו של שלחן. <עד שלא פירקה ונפרס הלחם הלחם פסול ולא הוקטרו הבזיכין. משפירקה ונפרס הלחם הלחם [פסול] הוקטרו הבזיכין.> הוקטרו ואח"כ נפרס הלחם כשר. נטמא לחמה בין משפירקה ובין עד שלא פירקה הלחם פסול ולא הוקטרו בזיכין סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה ואין חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין אחר שבת פסולה וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה. אם יש שם לחמה מן המובחר יביאו ואם לאו ימתין לשבת הבאה הלחם מותר באכילה וחייבין עליה משום פיגול נותר וטמא.
העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שסימא את עין עבדו ואח"כ הפיל את שינו שכן הרב אומר ואח"כ נמצאו זוממין משלמין לעבד הפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו שכן העבדים אומרים ונמצאו זוממין משלמין לרב סימא שתיהן כאחת והפיל שינו כאחת ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן זו אחר זו ונמצאו זוממין משלמין לעבד סימא שתיהן זו אחר זו והפיל שתיהן זו אחר זו ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן כא' ונמצאו זוממין משלמין דמי עבד הסומא לרב סימא את עין עבדו והרי הוא תחתיו ומשמשו ונמצאו זוממין משלמין דמי עבד הסומא לרב.העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה שכן האשה אמרה ונמצאו זוממין משלמין דמי כתובתה לאיש גירש את אשתו ונתן לה כתובתה שכן האיש אומר ונמצאו זוממין משלמין דמי כתובה לאשה גירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרין ישלמו לה כתובתה אלא טובת הנאת כתובה וכי מה היא טובת הנאת כתובה אין אומרין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם תמות בחיי בעלה בעלה יורשה לאחר מיתת בעלה יורשת כתובתה ואין יורשין אותה לפיכך הן משלמים.העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שגנב חלבו של חבירו ולא אכלו גנב נבלתו של חבירו ולא אכלה ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שעל מנת כן העידוהו ע"מ שילקה וישלם גנב חלבו של חבירו ואכלו גנב נבלתו של חבירו ואכלה הרי זה לוקה וחייב בתשלומין שבעסקי ממון הוא אומר (שמות כ׳:י״ג) לא תענה ברעך עד שקר ושבעסקי מכות הוא אומר (דברים י״ט:י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות דברי ר"מ וחכ"א (דברים כ״ה:ב׳) כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה אינו משלם מודים חכמים לר"מ שאם העידוהו שהוא בן גרושה או בן חלוצה נתין וממזר שהם לוקין את הארבעים.תוספתא מכות פרק א תוס ו
(כת"י אִילּוּ תַנִּינָן וְלָא תַנָּא רִבִּי חִייָה הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן וּשְׁנָייָן. אֲבָל אִם הָֽפְכָן פַּעַם אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הֲוֵיי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. אוֹ אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן. הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן פַּעַם אַחַת. אֲבָל אִם הָֽפְכָן וּשְׁנָייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. הֲוֵי צוֹרְכָא לְמַתְנִיתָן וְצוֹרְכָא לְמַתְנִיתָא דְרִבִּי חִייָה.) [ד"ו אִילּוּ תַנִּינָן וְלָא תַנָּא רִבִּי חִייָה הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן פַּעַם אַחַת. אֲבָל אִם הָֽפְכָן וּשְׁנָייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. הֲוֵיי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. אוֹ אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן. הֲוִיהָן אָֽמְרִין. לָא אֲמָרָן אֵלָּא מִי שְׁהָֽפְכָן וּשְׁנָייָן. אֲבָל אִם הָֽפְכָן פַּעַם אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הֲוֵי צוֹרְכָא לְמַתְנִיתָן וְצוֹרְכָא לְמַתְנִיתָא דְרִבִּי חִייָה.]אָמַר רִבִּי פִינְחָס בֵּירִבִּי זַכַּיי. מַתְנִיתָן בָּעֲטִינִים. מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה בְּגַרְגִּרִים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. מַתְנִיתָן כְּרִבִּי יוּדָה. וּמַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כְרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. יְאַבֵּד דָּבָר מְמוּעָט וְאַל יְאַבֵּד דָּבָר מְרובֶּה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַל יְאַבֵּד דָּבָר כָּל־עִיקָּר.רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּהִילְכוֹת אֶבֶל. דְּתַנֵּי. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹשִׂין לָאָבֵל בִּימֵי אֶבְלוֹ. דּוֹרְכִין אֶת עֲבִטוֹ. וְזוֹלְפִין אֵת יֵינוֹ. וְגָפִין אֵת חָבִיוֹתָיו. וְזֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין טוֹחְנָן כְּדַרְכָּן. וּמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁלּוֹ בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִשְׁתּוֹת. וְזוֹרְעִין אֶת נִירוֹ פִּשְׁתָּן בִּרְבִיעָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת פִּשְׁתָּן תִּזָּרַע מִין אַחֵר. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת בְּשַׁבָּת זוֹ תִּזָּרַע בְּשַׁבָּת אֲחֶרֶת. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי יוֹסֵה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. יְאַבֵּד דָּבָר מְמוּעָט וְאַל יְאַבֵּד דָּבָר מְרובֶּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. שַׁנְייָא הִיא. תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים. וְכָל־שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מָה אִית תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים אַתְּ אָמַר מוּתָּר. כָּאן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים לֹא כָל־שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים. שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה בַּמּוֹעֵד.תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ב הלכה א