משנה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. וְאֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא. גִּירֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי זָרַק לָהּ קִידּוּשִׁין סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ זוֹ הִיא אֲמַתְלָא. הלכה: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת כול'. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֵירוֹת דּוֹלְקִין וְשִׂיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָא תַנִּינָן. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. אִית לָךְ מֵימַר נֵירוֹת דּוֹלְקִין. לֹא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְסִיחִין. וְהָכָא סִיחוֹת בְּנֵי אָדָם מְשִׂיחִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִבְדַּק הַשֵּׁם וְנִמְצָא מִפִּי נָשִׁים מִפִּי קְטַנִּים בָּטֵל הַשֵּׁם. רַב אָמַר. לֹא הִתִּירוּ בֶהּ אֶלָּא עֵד מִפִּי עֵד בִּלבַד.
גמ׳ רבי אבין ור' מיישא חד אמר כל היכא דתנן בארץ ובחו"ל שלא לצורך לבד מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץוחד אמר כל היכא דתנן בפני הבית ושלא בפני הבית שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דקדשים כתיב בזמן דאיכא קדשים ננהוג בזמן דליכא קדשים לא ננהוג קמ"לותרוייהו אמרי כל היכא דתנן בחולין ובמוקדשים לצורך לבד מגיד הנשה פשיטא משום דאיקדש פקע ליה איסור גיד הנשה מיניהתלמוד בבלי חולין דף קלח עמוד ב
סופי תאנים ובהן תאנים מכבדות תמרה ובהן תמרים הכניסום תינוקות או פועלין פטורין הכניסם בעל הבית חייבין הכניס שבלין לתוך ביתו לעשותן עסה פטור [לאוכלן מלילות] רבי מחייב ורבי יוסי ב"ר יהודה פוטר.המקליף שעורין שתים פטור שלש חייב ובחטים שלש פטור ארבע חייב אמרו לרבי אליעזר אע"פ שמחזירן למעטן הזה הרי הוא כמחזירן למעטן אחר.כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק חרדל שזרעו לירק וחשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק נהגו בירקות היתר דברי ר"א אמר רבי יהושע בן קבוסאי מימי לא [גס לבי לומר לאדם] צא ולקט תמרות של [חרדל וכבוש] והוי פטור מן המעשרות.תוספתא מעשרות פרק ג תוס ח