משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִיטּוֹל מַּשְׁכּוֹנוֹ שֶׁנֶּאֲמַר בַּחוּץ תַּעֲמוֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. מַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לְעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. הלכה: כְּתִיב בִּנְזָקִין שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בָּעִידִית. שֶׁנֶּאֱמַר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וגו׳. וּכְתִיב בְּמִלְוָה שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו׳. לָֽמְדוּ קַרְקָעוֹת מִן הַמַּשְׁכּוֹנוֹת. וְדִכְװָתָהּ יְלַמֵּדוּ מַשְׁכּוֹנוֹת מִקַּרְקָעוֹת. פֵּירַשׁ רִבִּי סִימַאי. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא שָׁלִיחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁאִם יִכָּנֵס הַמַּלְוֶה הֲרֵי הוּא מוֹצִיא הַיָּפֶה. וְאִם יִכָּנֵס הַלּוֹוֶה מוֹצִיא הָרַע. אֶלָּא שָׁלוּחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹוֶה נִכְנַס. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו׳. אָמַר רִבִּי לָא. תַּנֵּיי תַמָּן. חָבוֹל. בְּבֵית דִּין. שֶׁלֹֹּא בְּבֵית דִּין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִם חָבוֹל תַּחְבּוֹל. מִישְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת עוֹבֵר עַל כָּל־שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי לָא. הוּא גָרַם לְעַצְמוֹ [לַעֲבוֹר] עַל כָּל־שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ. מִישְׁכְּנוֹ וְחָזַר וְנָתַן לוֹ. מִּידַּת הַדִּין בְּיָדוֹ שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה מִנְּכָסִין מְשׁוּעֲבָדִין. וְאִם מַחֲזִיר לוֹ לְאֵי זֶה דָבָר שֶׁיְּמַשְׁכֶּנּוּ הוּא מְמַשְׁכְּנוֹ. פֵּירַשׁ רִבִּי. שֶׁמָּא תָבוֹא שְׁמִיטָּה וְיַשְׁמִיט. אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת הַלָּהּ וְנִמְצְאוּ הַמִּטַּלְטְלִין בְּיַד הַיּוֹרְשִׁין. תַּנֵּי. חוֹבֵל כְּסוּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּכְסוּת לַיְלָה בַיּוֹם. מַחֲזִיר כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם וּכְסוּת לַיְלָה בַלַּיְלָה. כָּר וְסַדִּין שֶׁדַּרְכָּן לְכַסּוֹת בַּלַּיְלָה חוֹבְלָן בַּיּוֹם וּמַחֲזִירָן בַּלַּיְלָה. קוֹרְדוֹם וּמַחֲרֵישָׁה שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלָאכָה בַיּוֹם חוֹבְלָן בַּלַּיְלָה וּמַחֲזִירָן בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי לָא. זִימְנִין דְּתִיפְתָּר הָהֵן קְרָא לֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. לָא תִדְנַח עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. וְזִימְנִין דְּתִיפְתָּר לָהּ. לָא תִטְמַע עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. דִּכְתִיב הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. עִם מַעֲלֵי שִׁמְשָׁא. עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. עַד מִטְמָעֵי שִׁמְשָָׁא.
תנור של סדקין שנתן הסדק כלפי הזוית ומירחו בטיט מן הצדדין רבי נתן מטמא מפני שזוית מחברתו וחכמים מטהרין. דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור טמא. תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקים מגולה טמא נתן חול לצרורות טהור כפרן טיט על גבי הסדק טמא חרש על גבי סדק טהור מירחו בטיט מלמעלה או שעשה לו מעלה מבחוץ טמא מפני שהטפלה עושה את כולו אחד. נתן עליו טיט חרסית אדמה סיד וגפסית אפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן טמא. זפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללין וכן דבר שאין עושין בו תנורים טהור כללו של דבר כל דבר שאין עושין בו תנורים אין מחבר את הסדקין.תנור שבא מחותך מבית האומן עשה לימודין ונתן עליו טהור מירחו בטיט טמא נטמא סילק את הלימודין טהור החזירן לו טהור מירחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור' שמעון מטמא מיד תנור של חלונות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים והיתה בהן אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מטמאה במגע ובאויר והשאר מטמאות במגע ואין מטמאות באויר. תנור של חוליות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים והיתה בהן אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מטמא במגע ואין מטמא באויר והשאר טהור. רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה לעשות לו תנור בטהרה מביא תנור של סדקים ומביא תנור של חרש ומלבישו מבחוץ ונותן חול או צרורות בינתים ואע"פ שעשה טפלה לחיצון טהור. פיטים שקירו לו ועשאו תנור ועשה לו טפלה מבחוץ אע"פ שמקבל טומאה על דפנותיו כשיעור טהור.תנור מאימתי טמא משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור"ש מטמא מיד. רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא הטיחו בטהרה ונטמא מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של רבי חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשטו את חלוקו כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מהוא.תוספתא כלים קמא פרק ד תוס י
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה תַּרְתֵּין מִילִּין תַּנֵּי רִבִּי חִייָא רוֹבָא וְאִינּוּן פְּלִיגִין חָדָא עַל חָדָא. טֵבֵל מִנְיָנוֹ בְחוּלִּין וְכָל־הַסָּפֵק פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּפוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלֵּעָשׂוֹת תְּרוּמָה. וְקַשְׁיָא אִם טֵבֵל ממנו בְחוּלִּין לָמָּה לִי פּוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלֵּעָשׂוֹתָן תְּרוּמָה. וְהָא מִנְיָנוֹ בִתְרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אוּף אֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן טֵבֵל מִנְיָנוֹ בְחוּלִּין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אוֹכֶל מַעֲשֵׂר שֶׁהוּכְשָׁר בְּמַשְׁקֶה וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם אוֹ יָדַיִם מְסוֹאָבִין מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַטֵּבֵל מִנְיָנוֹ בְחוּלִּין. וְכָל־הַסָּפֵק פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּפוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלֵּעָשׂוֹתָן תְּרוּמָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן נוֹלַד לָהּ סָפֵק עַד שֶׁלֹּא גִילְגְּלָה תֵּיעָשֶׂה בְטוּמְאָה מִשֶּׁגִּילְגְּלָה תֵּיעָשֶׂה בְטָהֳרָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין בִּסְפֵיקָן. הָתִיב רִבִּי חִייָה בֵּירִבִּי בּוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְהָתַנֵּי אַף בִּשְׁאָר הַמִּינִין כֵּן. אִית לָךְ מֵימַר יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין בִּסְפֵיקָן. רִבִּי זְבִידָא אָמַר אֲנָא בְּעִיתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא בְּדִין הָיָה שֶׁיְּטַמֵּא אָדָם טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה דִּכְתִיב וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמוֹתָי. תְּרוּמָה צְרִיכָה שִׁימּוּר. אֵין הַטֵּבֵל צָרִיךְ שִׁימּוּר. מַה אֲנִי מְקַייֵם וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ײ֨ לְאַהֲרֹן הַכֹֹּהֶן. עֲשֵׂה שֶׁיִינָּתֵן לְאַהֲרֹן הַכֹּהֶן בִּכְהוּנָּתוֹ. וְכָאן הוֹאִיל וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן בִּכְהוּנָּתוֹ רַשַּׁאי אַתְּ לְטַמְּאוֹתוֹ.תלמוד ירושלמי חלה פרק ג הלכה ב