משנה: מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בָּֽטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינַאי וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא. חָֽזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן. הלכה: בֶּן הָרַצְחָן. בְּרָא קְטוֹלָא.
מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל פירות והרקיבו יין והחמיץ תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עבירה ושור עד שלא נגמר דינו אומר לו הרי שלך לפניךמאן שמעת ליה דאמר עד שלא נגמר דינו אין משנגמר דינו לא רבנן וקתני חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך א"ל אי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי:פירות והרקיבו אומר לו הרי שלך לפניך: והתנן פירות והרקיבו משלם כשעת הגזילה אמר רב פפא כאן שהרקיבו כולן כאן שהרקיבו מקצתן:תלמוד בבלי בבא קמא דף צח עמוד ב
גֶּדֶר מַהוּ שֶׁיַּצִּיל אֶת הַזְּרָעִים. גְּרִיד זְרוּעַ מַהוּ שֶׁיַּצִּיל אֶת הַיֶּרֶק. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וְסוֹמֵךְ לְשָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁיָּֽבְשׁוּ. לֹא אָמַר אֶלָּא יָֽבְשׁוּ הָא לַח אָסוּר. רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע לֵיהּ מִן הָדָא סוֹמֵךְ לְבוּר וּלְנִיר וּלְגָפָה לְדֶרֶךְ וּלְגֶדֶר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁגֶּדֶר זָרוּעַ מַצִּיל אֶת הַזְּרָעִים. אֲפִילוּ תֵימָא וּלְגֶדֶר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין גֶּדֶר זָרוּעַ מַצִּיל אֶת הַזְּרָעִים. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא גֶּדֶר זָרוּעַ וְאֵין גֶּדֶר זָרוּעַ מַצִּיל אֶת הַזְּרָעִים.רִבִּי יוּדָן בָּעֵי גְּרִיד וּמֶשֶׁךְ מַהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה שָׁם מָקוֹם אוֹרֶךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה עַל רוֹחַב שִׁשָּׁה אֵינוֹ צָרִיךְ גְּרִיד. עָשָׂה גְּרִיד מִיכָּן מוּתָּר לִסְמוֹךְ שְׁתֵּי רוּחוֹתָיו.תַּנֵּי רִבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר הָיָה שָׁם סֶלַע אֲרוּכָה עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ. הָֽיְתָה עֲשָׂרָה עַל עֲשָׂרָה מוּתָּר לִסְמוֹךְ לָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.תלמוד ירושלמי כלאיים פרק ב הלכה ו