משנה: בַּת כֹּהֵן שֶּׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נִשֵּׂאת לַלֵּוִי תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מִלֵּוִי לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ וְעַל זוֹ נֶאֱמַר וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ. הלכה: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל כול׳. רִבִּי לֵיוֹנְטֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. נִיחָא בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן הוֹאִיל וְהִיא רְאוּיָה לוֹכַל לָמָּה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי זְעִירָה רַב עָנָן בְשֵׁם רַב. מַהוּ בַּת כֹּהֵן. מִתְלַמֶּדָּתָהּ שֶׁלַּכֹּהֵן. כְּמַה דְתֵימַר בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה. וְכִי בַּת בָּבֶל הָֽיְתָה. אֶלָּא שֶׁנַּעֲשֵׂית כְּמַעֲשֵׂה בָבֶל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. שְׁתֵּי בָנוֹת אֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה. אַחַת חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת וְאַחַת חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. נִשֵּׁאת לְכָשֵׁר חוֹזֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. לְפָסוּל חוֹזֶרֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. רַב אָמַר הֲלָכָה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. רִבִּי יוֹחָנָן אָםַ. אוֹכֶלֶת בֶּחָזֶה וַשּׁוֹק. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרַב. מִלֶּחֶם. לֹא כָּל־הַלֶּחֶם. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹאכֵל. לְרַבּוֹת חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר.
האוכל חמש חתיכות מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד אין מביא אלא חטאת אחת ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. בחמשה העלמות מביא חמש חטאות ועל ספיקן מביא חמשה אשמות תלויין. ר' יוסי בר' יהודה אומר ור' אליעזר בר' שמעון אומר אפילו אכל חמש חתיכות מחמשה זבחים בהעלם אחד אין מביא אלא חטאת אחת ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. זה הכלל כל המביא על הודעו חטאת מביא על לא הודעו אשם תלוי וכל שאין מביא על הודעו חטאת אין מביא על לא הודעו אשם. אבל אם אכל ה' חתיכות מזבח א' לפני זריקת דמים אפילו בהעלם אחד מביא חטאת על כל אחת ואחת.המביא חטאת ואשם על חטא ונודע לו שלא חטא עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר משנשחט תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.שור הנסקל נמצאו עדיו זוממין מותר בהנאה. עגלה ערופה נמצאו עדיה זוממין מותרת בהנאה חייבי עגלה ערופה שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים מצאו את ההורג בין כך ובין כך הורגין אותו שנא' (דברים כא) ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו.תוספתא כריתות פרק ד תוס ד
משנה: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵן הוֹלְכִין וְאֵינָן חוֹזְרִין דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר אַף הֵן כְּשֶׁהָיָה אֲפֵלָה לָהֶן עֲתִידָה לֵיאוֹר לָהֶן׃הלכה: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כול׳. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַעַם. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵן הוֹלְכִין וְאֵינָן חוֹזְרִין דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר אִכּוֹס אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אִם הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶן כַּיּוֹם הַזֶּה אֵינָן חוֹזְרִין וְאִם לָאו חוֹזְרִין הֵן.רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם בָּאִין הֵן גֵּירֵי צֶדֶק לְעָתִיד לָבוֹא אַנְטוֹלִינוּס בָּא בְרֹאשׁ כּוּלָּם. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא בְמִנְעַל פָּחוּת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁכֵּן אֲפִילוּ יְרֵיאֵי שָׁמַיִם יוֹצְאִין בְּכָךְ. אִית מִילִּין אָֽמְרִין דְּלָא אִיתְגַּײַר אַנְטוֹלִינוּס. וְאִית מִילִּין אָֽמְרִין שֶׁנִּתְגַּײַר אַנְטוֹלִינוּס. אַנְטוֹלִינוּס אֲתַא גַבֵּי רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי מֵיכְלָתִי מִן לִוְיָתָן בְּעָֽלְמָא דַאֲתִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. מִן אִימֶּר פִּיסְחָא לָא אוֹכְלְתָנִי וּמִן לִוְיָתָן מֵיכְלָתִי בְּעָֽלְמָא דַאֲתִי. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה נַעֲבִיד לָךְ וּבְאִימֶּר פִּיסְחָא כְתִיב וְכָל־עָרֵ֖ל לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ הָדָא אָֽמְרָה דְּלָא אִיתְגַּײַר אַנְטוֹלִינוּס. כֵּיוָן דִּשְׁמַע כֵן אֲזַל וְגִייֵר גַּרְמֵיהּ. אֲתַא גַבֵּי רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִי גְזֵירָתִי. אֲמַר לֵיהּ. בְּדִידִי לָא אִיסְתַּכְּלִית מִן יוֹמוֹיּ וּבְדִידָךְ אֲנָא מִסְתַּכְּלָא. הָדָא אָֽמְרָה דְּאִיתְגַּײַר אַנְטוֹנִינוּס. וְלָמָּה נִקְרָא רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּמִילָתוֹ מִיָּמָיו. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נָחוּם אִישׁ קוֹדֶשׁ קָדוֹשִׁים. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו. אַנְטוֹלִינוּס אֲתַא גַבֵּי רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. יְשֵׁיזְבִינָךְ מִן הָדָא צִינְּתָא. דִּכְתִיב לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמוֹד. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. לֵית הָדָא צְלוּ יַתִּיר. כִּיסִּיתִּיךְ תַּכְסֶה וְהָא צִינְּתָא אָֽזְלָה. אֲמַר לֵיהּ. יְשֵׁיזְבִינָךְ מִן הָדָא שׁוּרְבָא דִּנְפַק בָּעָֽלְמָא. אֲמַר לֵיהּ. הָא צְלוּ. כְּדוֹן תִּשְׁתַּמַּע צְלוּתֵיךְ. דִּכְתִיב וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתֽוֹ.תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ה