משנה: הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְטוּמְאָה לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. וְאִם אָֽכְלוּ פְּטוּרִים מִכָּרֵת וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר אַף עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ׃ הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. מַה טַעֲמַא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְהַ֨בָּשָׂ֔ר כָּל־טָה֖וֹר יֹאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃ וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֗ר מִזֶּ֤בַח הַשְּׁלָמִים֙. אֶת שֶׁהוּא מוּתָּר לַטְּהוֹרִין חַייָבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה. יָצָא פֶסַח שֶׁבָּא בְטוּמְאָה וְאָֽכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. אֶת שֶׂאֵינוֹ מוּתָּר לַטְּהוֹרִין אֵין חַייָבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה. אָכַל עוֹלָה אָכַל אֵימוֹרִין. מֵאַחַר שֶׂאֵין מוּתָּר לַטְּהוֹרִין אֵין חַייָבִין עָלָיו. נִכְנָס בַּלַּיְלָה. נִכְנָס קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי אֱלִעֶזֶר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעֲמָא בְּכָל־קוֹדֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבוֹא. אֶת שֶׁהוּא חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ אֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי לִעֶזֶר מַה טַעֲמָא בְּכָל־קוֹדֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבוֹא. אֶת שֶׁהוּא חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אֵינוֹ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ.
המקבל שדה מחבירו נרה ולא זרעה נותן לו חכורו אף על פי כן שמין לו שאינו דומה מניחה נרה למניחה שלף. החוכר שדה מחבירו לשחת וגזזה כל הפירות שעושה הרי אלו שלו חכרה לזרע וגזזה לשחת לא יאמר הריני ממתין עד שיכלה אותו המין מתוכה אלא כל הפירות העושה הרי אלו שלו.המקבל שדה מחבירו שנים מועטות אין לו בקורות שקמה לפיכך הזמורות והקנים שלו קבלה ממנו ז' שנים מקום שנהגו לזרעה פשתן אפילו ה' שנים זורעה שנה שניה פשתן ויש לו בקורות שקמה. המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורין לא יזרענה תלתן תלתן לא יעשנה מקשה מקשה יזרענה תלתן תלתן יזרענה שעורין חטים לא יזרענה פשתן פשתן יזרענה חטים. המקבל שדה מחבירו לזרעה חטין לא יזרענה שעורין שעורין לא יזרענה פשתן פשתן יזרענה שעורין שעורין יזרענה חטין.השוכר שדה מחבירו ועמד השוכר והשכירה לאחר רשאי בעל הבית שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך עמד בעל הבית והשכירה לאחר רשאי השוכר שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך עמד בעל הבית ומכרה מחשבין עם בעל הבית וכדרך שהערים השני נהנה כך משלם לראשון עמד בעל הבית והקדישה אינה מקודשת עד שתחזור לרשותו וכל מה שנהנה הימנה הרי הוא הקדש עמד השוכר והקדישה הרי זו מקודשת עד שתצא מרשותו ומעלה שכר לבעלים ומעלה שכר להקדש.תוספתא בבא מציעא פרק ט תוס יג
בַּכֹּל כּוֹתְבִין, בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, וּבְקוֹמוֹס, וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קְיָמָא. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין, עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת, וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה, עַל יָד שֶׁל עֶבֶד, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעָבֶד. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְלֹא עַל הָאֳכָלִין:
אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל, עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין:
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי:
משנה גיטין פרק ב משנה ו