משנה: אֲסוּרוֹת לָאֵילּוּ וְלָאֵילוּ. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹהֵן הַדְיוֹט. כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָח וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵּׁר. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אַח יִשְׂרָאֵל. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר אֲסוּרוֹת לָאֵילּוּ וְלָאֵילוּ. וּשְׁאָר כָּל־הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וּלְיִבְמֵיהֶן. הלכה: וְאִילֵּין אִינּוּן. הָא אִית לָךְ חוֹרָנִין. סוֹטָה אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. חֲלוּצָה אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. פְּצוּעַ דַּכָּא שֶׁנָּשָׂא כְשֵּׁירָה וְיֵשׁ לוֹ אָח פְּצוּעַ דַּכָּא אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר. לֵית כְּלָלֵיהּ דְּרִבִּי כְלָלִין.
המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות במה דברים אמורים בזמן שעירבם עם פירותיו אבל אם היו מונחין בפני עצמן יאמר לו הרי שלך לפניך א' מערב וא' קורא שם מעשר שני במתיקה מגירה ושאר מיני קטניות ולא נתנו להן חכמים שיעור אמר בן עזאי הוחזק כחו של ר"ע שנתן שיעור לאלו ולא נתן שיעור לאלו אמר ריב"נ מה איכפת להן לעכברין אוכלין בין מהרבה בין מקימעא אין יוציא לו חסרונות אלא לכור בלבד אמר ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שמדד לו מתוך ביתו אבל מדד לו מתוך גרנו אין יוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות א"ל לא מפני שהן מתפזרות אלא מפני שהן אובדות וכן היה ר' יהודה אומר לא אמרו שמרים ודבר אחר אלא בשמן בלבד שפעמים שאדם לוקח מחבירו שמן מזוקק בלא פקטין.שאל ר' יוסי לחכמים הרי שהפריש עשר כורין למאה ומדד את המעשר ופחת מהן מה הוא אמרו לו כשם שפחת מעשר כך פחתו חולין ואע"פ שלא פחתו חולין מותר מדד את החולין והותירו מהו אמרו לו כשם שהותירו החולין כך הותירו המעשר ואע"פ שלא הותיר מעשר מותר יש לו חולין ומעשר שני ומבקש למוכרן איזה מהן מוכר תחלה אמרו לו מוכר את החולין ואח"כ מוכר מעשר שני.השולח יד בפקדון בית שמאי אומרין ילקה בחסר וביתר כיצד הפקיד לו משתים ועמדו מארבע מארבע ועמדו משתים נותן לו משתים.תוספתא בבא מציעא פרק ג תוס ז
הלכה: כֵּיצַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל־הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵנָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.תלמוד ירושלמי יבמות פרק א הלכה ד