משנה: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. הלכה: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. מַתְנִיתִין בְּאוֹתוֹ הַגַּג. אֲבָל בְּגַג אַחֵר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. אֲבָל אִם הָיָה שָׁוֶה מוּתָּר. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. וִיטַלְטְלוּ בָהּ עַד מְקוֹם מְחִיצוֹת. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אֲחִייָה. מַה דָמַר שְׁמוּאֵל. בְּשַׁבָּת זוֹ. מַה דְהִיא מַתְנִיתִין. בְּשַׁבָּת הַבָּאָה. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה יְהוּ מוּתָּרִין. אִם בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ כָל־עִיקָּר. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה יְהוּ אֲסוּרִין. מַה דַהֲוָה עוֹבְדְא הָכִי הֲוָה עוֹבְדְא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. בְּשֶׁיעִירְבָה זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אֲפִילוּ כֵן הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת. שֶׁנִּפְרְצָה בִמְלוֹאָהּ. וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. שֶׁלֹּא נִפְרְצָה בִמְלוֹאָהּ.
מאי חלק דמייתי בעולה ויורד אימא ע"ז ומאי חלק(סימן ע"ז יולדת מצורע נזיר (וכו'))דמייתי שעירה ולא כשבהתלמוד בבלי שבועות דף ח עמוד א
[כיצד] ג' להבטיל את העם מן המלאכה חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לראש הגג גבוה שבעיר [נטל לקרות] הסמוכין לעיר בטלין הסמוכין לתחום מתכנסין ובאין לתוך התחום ולא היו נכנסין מיד אלא ממתינין עד שיבואו כולן ויתכנסו כולן בבת אחת [מאימתי הוא נכנס משימלא לו חבית ויצלה לו דגה וידליק לו את הנר].[כיצד] ג' להבדיל בין קדש לחול חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לגג גבוה שבעיר נטל לקרות מעבירין ממנו תבשיל [מגבי כירה] וטומנין לו מיחם ומדליקין לו את הנר גמר מלקרות אפילו מיחם בידו אין [טומנין אלא מניחו בארץ אפילו נר בידו אין נותנו על גבי מנורה אלא מניחו על גבי הארץ חזן הכנסת מניח חצוצרת בתוך הגג ויורד ובא לו ר"י אומר רצה להדליק אחר כן מדליק אמרו לו נתת דבריך לשיעורין אלא מקום היה בראש הגג ששם חזן הכנסת מניח חצוצרת].יו"ט שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין [אחר] שבת מבדילין ולא תוקעין כיצד תוקעין תוקע פשוטה ואינו מריע החליל דוחה את השבת [בתחלתו] דברי רבי יוסי ברבי יהודה וחכ"א אינו דוחה [אפילו את יו"ט].תוספתא סוכה פרק ד תוס ט