דג טמא שכבשו עם דג טהור [וכן] גרב שמחזיק סאתים שבו משקל עשרה [זוז ביהודה] שהן עשר סלעים בגליל דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים ר' יוסי אומר א' מששה עשר בו א"ר שמעון בן מנסיא אין לך גרב שמחזיק סאתים [שאין בו] משקל עשרה [זוז] ביהודה שהן י' סלעים בגליל דג טמא שאין בו רביעית א"ר יוסי בר יהודה בד"א בזמן ששולה ומניח לפניו ומצא בו כשיעור הזה אבל אם היה נוטל וזורק ראשון אע"פ שמצא בו יתר מכשיעור הזה מותר. דג טמא שכבשו עם דג טהור מדיחו ומותר דג טמא מליח ודג טהור תפל אסור דג טהור מליח ודג טמא תפל מותר דג טמא שבשלו עם דג טהור רואין אותו כאילו הוא קפלוט אם יש נותן טעם אסור ואם לאו מותר. אלו הן מיני חסיות הלוף והשום והבצלים והקפלוטות ר' יהודה אומר אין לך מיני חסיות אלא קפלוט בלבד. ר' יוסי אומר כובשין בצלין של תרומה בחומץ של חולין ואין כובשין בצלין של תרומה בחומץ של תרומה ואין צריך לומר בצלים של חולין בחומץ של תרומה ר' עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין עם הבשר בשר בבשר אסור [וכולן שנתבשלו זה עם זה הרי אלו] אסורין רבי אליעזר אומר כבד אוסרת ונאסרת רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר שלוקה אוסרת ואינה נאסרת [מתובלת] אוסרת ונאסרת. ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרין באכילה ביצים מוזרות נפש יפה תאכל מצא באחת מהן דם זורק את הדם ואוכל את השאר. אוכל אדם דגים וחגבים בין חיין ובין מתים ואינו חושש יין של תרומה שנפל לתוך המורייס אסור לזרים ר' אליעזר בר' ישמעאל מתיר לזרים. נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותן את התבלין לא יסחטם להוציא מהן משקין בתבלין מותר מפני שהן מלאכתן צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין. אין עושין את היין אלונתית ואת השמן ערב [ואם עשה את היין אלונתית ואת השמן ערב] סך את השמן ואין סך יין [וחומץ] השמן דרכו לסיכה יין [וחומץ] אין דרכן לסיכה. דבש תמרים ר' אליעזר אומר חייב במעשרות א"ר נתן מודה ר' אליעזר שפטור מן המעשרות אבל אומר היה ר' אליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקן [את] התמרים מודה ר' אליעזר שאם תקן התמרים ודובשן באספמיא שמותר דבש תמרים [ר' אליעזר] מטמא משום משקה א"ר נתן מודה ר' אליעזר שאין זה מטמא משקה על מה נחלקו על שנתן לתוכו מים שר"א מטמא משום משקה וחכ"א הולכין אחר הרוב. זיתים של תרומה טהורים יעשו שמן טמאים לא יעשו שמן ענבים בין טמאות בין טהורות לא יעשו דברי ר' מאיר ר' יעקב אומר מודה ר"א לר' יהושע בזיתים טהורין שיעשו שמן על מה נחלקו על זיתים טמאים שר' אליעזר אומר לא יעשו ור' יהושע אומר יעשו וענבים טהורות יעשו וטמאות לא יעשו א"ר יהודה מודה ר' יהושע לר' אליעזר בזיתים [טהורים] ובענבים טהורות שיעשו על מה נחלקו על הטמאים שר"א אומר לא יעשו ורבי יהושע אומר יעשו אמר רבי לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על זיתים טהורין שיעשו ועל [ענבים טמאים שלא יעשו על מה נחלקו על זיתים טמאים ועל] ענבים טהורות שר"א אומר לא יעשו. תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות ולסוך דבר שדרכו לסוך כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול אין מחייבין אותו לאכול קנובות של ירק ולא פת שעיפשה ולא תבשיל שעברה צורתו ר' חנינא סגן הכהנים אומר תרומה שנפסלה מלאכול אדם והכלב יכול לאכלה מטמא טומאת אוכלין ושורפין [אותה במקומה] כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו להיות גומע אניגרון [וסניגרון] ולשתות יין בשמריו החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויהא פולט אבל מגמע ובולע ומטבל כדרכו ואינו חושש החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע כיצד לסוך דבר שדרכו לסוך סך אדם שמן ע"ג מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו החושש בראשו וכל מי שעלו לו חטטין סך את השמן ואינו סך יין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן לסיכה. יין של תרומה אין עושין אותו אלונתית ואין עושין אותו אנומלין ולא יתן משירי הכוס בידיו והאשה לא תדיח בו את בנה רשב"ג אומר יין של תרומה שנטמא או שנתגלה שופך ושונה ואינו חושש.
הנהנה והפוגם בשוה פרוטה מן הקדש מועל נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגמתו כאחד בדבר שדרכו ליפגם ובשעה שנהנה פגם ובשליח שעשה שליחותו ר' עקיבה אומר אם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודה רבי עקיבה לחכמים בדברים שאין בהם פגם כגון השירים ונזמים קטלאות וטבעות שאם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודים חכמים לרבי עקיבה בדברים שיש בהן פגם שאם נהנה ולא פגם שלא מעל נטל קרדום של הקדש ובקע בו אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל אם לאו לא מעל בא חברו ובקע בו כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל נטל חמור של הקדש ורכב עליה אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל ואם לאו לא מעל בא חברו ורכב כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל. נטל אבן של הקדש ובנאה בתוך ביתו קורה וקירה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלו לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע"פ שלא ספר מעל ובעולה נתנו לחברו וחברו לחברו כולן מעלו.אין המועל אחר המועל במוקדשין אלא בהמה רבי נחמיה אומר בהמה וכלי שרת. הנהנה מחטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל שאין פגם למיתה. נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויפגום ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח בשעת שליחותו. הקדיש בשר לאורחין ואמר לו תן להן חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כולן מעלו ובעולה לא מעלו אלא אוכלין בלבד.פרוטה של הקדש יש לי בחלון והלך הבן והוציאה הבן מעל והאב לא מעל אם אמר לו אביו צא וטול האב מעל והבן לא מעל. נתן לו פרוטה ואמר לו צא וקח לי מקח מן השוק ונזכר בעל הבית שהוא של הקדש ולא נזכר השליח שליח מעל נזכרו שניהן שניהן לא מעלו וחנוני מעל כשיוציא נזכרו שלשתן לא מעל והמקח תפוס להקדש כיצד יעשה יוציא את חברו ידי מעילה נוטל פרוטה או כלי אומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מתחללת על סלע זו ועל קיתון זה ועל טלית זו שהקדש חל על הכל אין חל לא על העבדים ולא על שטרות ולא על קרקעות.תוספתא מעילה פרק ב תוס ד
פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּאֲרָזֶֽיךָ׃הֵילֵ֤ל בְּרוֹשׁ֙ כִּֽי־נָ֣פַל אֶ֔רֶז אֲשֶׁ֥ר אַדִּרִ֖ים שֻׁדָּ֑דוּ הֵילִ֙ילוּ֙ אַלּוֹנֵ֣י בָשָׁ֔ן כִּ֥י יָרַ֖ד יַ֥עַר (הבצור) [הַבָּצִֽיר]׃ק֚וֹל יִֽלְלַ֣ת הָרֹעִ֔ים כִּ֥י שֻׁדְּדָ֖ה אַדַּרְתָּ֑ם ק֚וֹל שַׁאֲגַ֣ת כְּפִירִ֔ים כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד גְּא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן׃ {פ}
מקרא זכריה פרק יא פסוק ד