משנה: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבוֹאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבַד. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי אֶחָד הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאֶחָד הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים וְאֶחָד הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם לֹא דִבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַהוֹוֶה. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי. הלכה: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שָׁמַעְנוּ כול׳. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲלֹא כַּל־הַשָּׁנָה כוּלָּהּ קָצִיר. הָּא כְּאֵי זֶה צַד. יָצָא קְצִיר שְׂעוֹרִים וְנִכְנַס קְצִיר חִטִּים. יָצָא קָצִיר וְנִכְנַס בָּצִיר. יָצָא בָּצִיר וְנִכְנַס מָסִיק. נִמְצֵאת כָּל־הַשָּׁנָה כוּלָּהּ קָצִיר. וְקִייְמוּ אֶת דִּבְרֵיהֶן. וְלָמָּה קָצִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא. דְּאוֹנְסָא שָּׁכִיחַ. שֶׁאֵין הַחַמָּה קוֹפַחַת עָל רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם אֶלָּא בִשְׁעַת הַקָּצִיר. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקּוֹצְרִים. וַיֹֹּאמֵר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֵר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ. וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְּבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וְיָּמוֹת. וְרַבָּנָן אָֽמְרֵי. דְּרִיחְשָׁא שָׁכִיחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סַכּוֹתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק. בְּיוֹם שֶׁהַקַּיִץ נוֹשֵׁק אֶת הַחוֹרֶף. דָּבָר אַחֵר. בְּיוֹם נָשֶׁק זֶה נִשְׁקוֹ שֶּׁלַּגּוֹג. דָּבָר אַחֵר. בְּיוֹם שֶׁשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת נוֹשְׁקִין זֶֶה אֶת זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה יוֹצֵא וְהָעוֹלָם הַבָּא נְכְנַס.
קַב חָדָשׁ וְקַב יָשָׁן שֶׁנָּשְׁכוּ זֶה בָזֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יִטֹּל מִן הָאֶמְצַע, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ חַלָּה:
שְׁנֵי קַבִּין שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ עִסָּה אַחַת, רַבִּי עֲקִיבָא פוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ:
נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, לַעֲשׂוֹתָה בְּטָהֳרָה, לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַאי עַד שֶׁתִּסָּרֵחַ. שֶׁחַלַּת דְּמַאי נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:
משנה חלה פרק ד משנה ז
המוכר את החצר מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים אבל לא מכר את הוילאות ולא את הוילסאות ולא את המרחצאות שלפנים הימנו ואם היו עשויין לתשמיש החצר הרי כולן מכורין אצטבלן העשוי לתשמיש חצר מכור לרבים אין מכור חנויות הפתוחות לפנים מכורות עמה לחוץ אין מכורות עמה לפנים ולחוץ הרי אלו מכורות עמה.המוכר את בית הבד מכר את היצירים ואת היקבים את המפרכות ואת הרחיים התחתונה אבל לא מכר את השקין ולא את המרצופין ולא את הרחיים העליונה ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך הרי כולן מכורין ואף על פי שאמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך לא מכר לא את הבור ולא את השיח ולא את היציעין ולא את הדותות ולא את המערות שבתוכו ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך הרי כולן מכורין.המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים בית היורות בית הקמין ובית האולייארין אבל לא מכר לא את היורות ולא את הקמין ולא את המגדלים שבתוכו ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך הרי כולן מכורין ואף על פי שאמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכר לך לא מכר את הבריכות המסתפקין מהן מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ואף לא בית כנסת העצים ואם אמר לו מרחץ וכל משמשיה אני מוכר לך הרי כולן מכורין.תוספתא בבא בתרא פרק ג תוס ה