משנה: כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. הלכה: כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ כול׳. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ מִשּׁוּם יִיחוּס כְּהוּנָה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רוֹבָה וַעֲבַד כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ רַב. מָה רָאִיתָ לְהַכְנִיס עַצְמְךָ לְמִיסְפֵּק הַזֶּה הַמְרוּבֶּה. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי הֲוָה עִמִּי וְקָרָא עֲלֵיהוֹן טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד. הַמְסַלֶּדֶת בִּבְנָהּ. בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין .שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהָיוּ מְסַלְּדוֹת זוֹ אֶת זוֹ. בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. אֵיזֶהוּ דֶבֶר, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶבֶר. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶבֶר:
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל הַחַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:
מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ, אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:
משנה תענית פרק ג משנה ז
מַה חֲמוֹתוֹ מִן הָאֵירוּסִין אוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. אוֹף הָכָא לָא שַׁנְייָא בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין.תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג הלכה ו