משנה: הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי שַׁבֵּר אֶת רַגְלִי חַייָב עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. הלכה: הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי כול׳. הָאוֹמֵר. סַמֵּא עֵינִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. קְטַע יָדִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר. חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו מַתְנִיתָא. אֲבָל בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן הִיא מַתְנִיתָא. אֲבַל בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו חַייָב. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה שֶׁשָּׁמִין לַקְּרוֹבִין בּוֹשֶׁת. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁאַנְּסוֹהוּ גוֹיִם וְנָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן חֲבֵירוֹ בְּפָנָיו פָּטוּר. נָטַל וְנָתַן בְּיַד חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ מָמוֹן סְתָם. אֲבָל מָמוֹן פְּלוֹנִי אֲפִילוּ נָטַל וְנָתַן בְּיַד פָּטוּר.
ר' יהודה אומר [משם] בן פטירי הרי הוא אומר (איוב כ״ז:ב׳) חי אל הסיר משפטי וגו' ללמדך שאין אדם נודר בחיי [מלך] אא"כ אוהב את המלך [משם] ר' נתן אומר הרי הוא אומר (איוב י״ג:ט״ז) גם הוא לי לישועה רבי אומר נאמר ירא אלהים באברהם ונאמר ירא אלהים באיוב מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה [עשה] אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה [עשה] ושאר כל התערומות [האמור בפרשה] לא נאמרה אלא מתוך המורא.דרש ר"ע בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה שרתה עליהן רוח הקודש ואמרו שירה כיצד אמרו שירה כגדול [שמקרא] את ההלל בבית הכנסת [ועונין] אחריו על כל ענין משה אמר (שמות ט״ו:ב׳) אשירה לה' [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר ה' איש מלחמה וגו' [וישראל] אמרו אשירה לה' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כקטן שקורא את ההלל בבית [הסופר] ועונין אחריו על כל דבר ודבר משה אמר אשירה לה' וישראל אמרו אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו עזי וזמרת יה משה אמר ה' איש מלחמה וגו' ר' נחמיה אומר [כבני אדם שקורין] שמע בבית הכנסת שנאמר אז ישיר משה וגו' שאין ת"ל לאמר [ולמה נאמר] מלמד שהיה משה פותח בדבר [תחלה] וישראל עונין אחריו וגומרין עמו משה אמר אז ישיר וישראל אמרו אשירה לה' כי גאה גאה [וגו'] משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אמרו ה' שמו ר' יוסי הגלילי אומר כיון שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים אמרו כולם שירה עולל מוטל בין ברכי אמו כיון [שראו] את השכינה הגביה עולל צוארו ותינוק שמט פיו משדי אמו וענו כולם שירה ואמרו זה אלי ואנוהו ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין [במעי אמותן] אמרו שירה שנאמר (תהילים ס״ח:כ״ז) במקהלות ברכו אלהים [ותינוק] שמט דד מפיו ואמר שירה שנא' (תהילים ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים וגו' באותה שעה הציצו מלאכי השרת [קשרו] קטיגור לפני הקב"ה בשעה שברא אדם הראשון ואמרו לפניו רבש"ע (שם) מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וגו' [תמשילהו במעשה ידיך צונה ואלפים וגו' צפור שמים וגו'] באותה שעה אמר [להם] הקב"ה למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני אומרין לפני אף הן כיון שראו אמרו שירה מה שירה אמרו (תהילים ח׳:ב׳) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדונינו ר' שמעון בן מנסיא אומר לא נאמרה פרשה זו אלא על יצחק בן אברהם לענין עקידה.אמר ר"ש בן יוחאי ארבעה דברים היה ר"ע דורש ודברי נראין מדבריו דרש ר"ע (בראשית כ״א:ט׳) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנא' (שמות לא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנא' (בראשית ל״ט:י״ז) בא אלי העבד וגו' לצחק בי מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (שמואל ב ב׳:י״ד) ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו [וגו'] ויקומו ויעברו במספר [וגו'] ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנא' (משלי כ״ו:י״ט) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו'] ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך. אפשר [למי] שנא' עליו (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילו] עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם [נולד בן לאברהם] נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר אל תהי שוטים [אל תהי שוטים] אני בכור ואני נוטל שני חלקים שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כ״א:י׳) כי לא יירש בן האמה וגו' ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.תוספתא סוטה פרק ו תוס ד
ולטעמיך אבן מנוגעת בת משכב ומושב היא דאיצטריך קרא למעוטי דתניא יכול תהא אבן מנוגעת עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדיםודין הוא ומה זב שאינו מטמא בביאה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים אבן מנוגעת שמטמאה בביאה אינו דין שמטמאה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדיםת"ל הזב הזב ולא אבן מנוגעת טעמא דמעטיה קרא הא לאו הכי מטמאהתלמוד בבלי נידה דף נד עמוד ב