משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז לֹא יִטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֶר דֵּינָר אֲפִילוּ אֶלֶף נוֹתְנִים לוֹ כְּאַחַת הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. הָיוּ מְמוּשְׁכָּנִין בִּכְתוּבַת אִשְתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַשְׁמִישָׁיו. הלכה: חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דֵּינַר וַהֲוָה רִבִּי יְלֵיף זְכִי עִימֵּיהּ חָדָא לִתְלַת שְׁנֵי מַעֲשֵׂר מִסְכֵּנִין. עַבְדּוּן בֵּיהּ תַּלְמִידוֹי עֵינָא בִישָׁא וּמָלוּן לֵיהּ. אֲתַא בְּעֵי מַזְכֵּי עִימֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אִית לִי שֵׁיעוּרָא. אָמַר זֶה מַכַּת פְּרוּשִׁים נָֽגְעוּ בוֹ. רְמַז לְתַלְמִידוֹי וְאַעֲלוּנֵיהּ לְקַפֵּילִין וְחַסְרוּנֵיהּ חַד קִרַט וּזְכָה עִימֵּיהּ הֵיךְ מַה דַהֲוָה יְלִיף. מִשְפַּחַת אנטבילא הָֽיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וְהָֽיְתָה מִתְייַחֶסֶת שֶׁל אָרְנָן הַיְּבוּסִי. פַּעַם אַחַת פָּֽסְקוּ לָהֶן חֲכָמִים שֵׁשׁ מֵאוֹת כִּכְּרֵי זָהָב שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָן חוּץ לִירוּשְׁלִַם דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין בִּשְׁעָרֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ לְרַבּוֹת יְרוּשָׁלִַם. וְהָתַנִּי מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶּן טוֹבִים סוּס אֶחָד לְהִתְעַמֵּל בּוֹ וְעֶבֶד לְשַׁמְּשׁוֹ. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי הַגָּלִיל שֶׁהָיוּ מַעֲלִין לְזָקֵן אֶחָד לִיטְרָא בָּשָׂר פִּי צִפּוֹרִין בְּכָל יוֹם. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא דְלֹא הֲוָה אֲכַל אִם חוֹרָנִין. תַּנִּי מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זָהָב נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי כֶסֶף. כְּלֵי כֶסֶף נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי נְחוֹשֶׁת כְּלֵי נְחוֹשֶׁת נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי זְכוּכִית. אָמַר רִבִּי מָנָא כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זְכוּכִית בְּגוּפֵיהֶן. וְהָתַנִּי הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי מִילַת נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי מִילַת. כַּאן בְּגוּפוֹ וְכַאן בִּשְׁאֶינוֹ גוּפוֹ. חַד מִן אִילֵּין דִּנְשִׂייוּתָא אִיתְנְחָת מִן נִכְסוֹי וַהֲווֹן זָכִין לֵיהּ בְּמָאן דִּחְסָף וְהוּא אֲכַל וּמוֹתִיב. אָמַר לֵיהּ אַסְיָא עִיקָּר תַּבְשִׁילָא לָא מִן גַּוְא לָפַּסָּא הוּא אֲכִיל מִן לָפַצָּא. עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק אֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הָיוּ מְמוּשְׁכָּנִין בִּכְתוּבַת אִשְתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ. וְדָא אִשָּׁה לֹא כְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק הוּא אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּהוּ לוֹ שְׁנֵי עֲטִיפִין אֶחָד לְחוֹל וְאֶחָד לְשַׁבָּת. מַה טַעְמָא וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ וְכִי עֲרוּמָּה הָֽיְתָה אֶלָּא אֵלּוּ בִגְדֵּי שַׁבָּתָהּ. כַּד דְּרָשָׁהּ רִבִּי שִׂמְלַאי בְּצִיבּוּרָא בָּכוּן חֲבֵרָייָא לְקוֹבְלֵיהּ אָֽמְרוּ לֵיהּ רִבִּי כַּעֲטִיפוֹתֵינוּ בְּחוֹל כֵּן עֲטִיפוֹתֵינוּ בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹן אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין אַתֶּם לְשַׁנּוֹת מִן הָדָא וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיוֹרַדְתְּ הַגּוֹרֶן. ויורדתּי כְּתִיב אָמַר לָהּ זְכוּתִי תֵּרֵד עִמָּךְ. וְעַרְטִילָא הֲווָת אֶלָּא אָֽמְרָה לָהּ לְבוֹשׁ מָאנֵךְ דְּשׁוּבְתָּא.
א"ר אבהו עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולן אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשהמנא הני מילי אמר רב אחא בר פפא דאמר קרא (שמות כג, ו) לא תטה משפט אביונך בריבו משפט אביונך אי אתה מטה אבל אתה מטה משפט של שור הנסקלעשרה הא ט' הוו הא עשרה קתני משום דאין הכל כשרין ועשרים ושלשה חדא היאתלמוד בבלי סנהדרין דף לו עמוד ב
וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר. בְּשֶׁלְיָחִיד אֲבָל בְּשֶׁלְרַבִּים אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מוּתָּר. כְּהָדָא דִבָנִי דְסַכּוּתָא אִיתְפָּחָתַת בְּמוֹעֲדָא וּשְׁרָא לוֹן רִבִּי אַבָּהוּ מְעַבְדִּינָהּ בְּמוֹעֲדָא. בְּטָרִיחַ וְכִיווְנוֹ לָא סָבְרִינָן מֵימַר ובִלְבַד שֶׁלֹּא וְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. אָֽמְרִין. אִין לָא מִתְעַבְּדָא כְדוֹן לָא מִתְעַבְּדָא עוֹד. אַייָרָא דְצִיפּוֹרִין אִיתְפָּחָתַת בְּמוֹעֲדָא. חֲבֵרַייָא סְבָרִין מֵימַר שָׁרִי מִן הָדָא. וּמְתַקְּנִין אֶת קִילְקוּלֵי הַמַּיִם. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. לֹא אָסַר רִבִּי יִרְמְיָה אֶלָּא מִשֵּׁם הִילְכַת הַפַּטִּישׁ. בֵּית עָֽלְמָא דְבַר מְקַטְיָא אִיתְפָּחַת בְּמוֹעֲדָא. רַב חוּנָה סְבַר מֵימַר שָׁרִי מִן הָדָא. וְעוֹשִׂין כָּל־צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְלָא תַנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶלָּא לִהְיוֹת שָׁפִין אֶת סִדְקֵּיהֶו.וְחוֹטְטִין אוֹתָן. גָּרְֽפִין אוֹתָן. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַחוֹטֵט בַּצִּנּוֹר לְקַבֵּל צְרוֹרוֹת.וְעוֹשִׂין כָּל־צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אֵילּוּ הֵן צוֹרְכֵי הָרַבִּים. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּינֵי מַכּוֹת. וּפוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין וָעֲרָכִים וַחֲרָמִים וְהֶקְדֵּישׁוֹת וּמַשְׁקִין אֵת הַסּוֹטָה וְשׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה וְעוֹרְפִין עֶגְלָה עֲרוּפָה וְרוֹצְעִין עֶבֶד עִבְרִי וּמְטָהֲרִין אֵת הַמְּצוֹרָע וּמְפָֽרְקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל גַּבֵּי הָאֵימוּם אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה ב