משנה: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵירַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ וְגוֹמֵר. אֶחָד הַמְאָרֵשׂ בְּתוּלָה וְאֶחָד הַמְאָרֵשׂ אֶת הָאַלְמָנָה אֲפִילוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם וַאֲפִילוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה חוֹזֶר וּבָא לוֹ. כָּל־אֵילּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים. הלכה: אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה. אֵין לִי אֶלָּא רוֹבֶה שֶׁנָּשָא רֵיבָה. מְנַיִין רוֹבֶה שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה. אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא רֵיבָה. [אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה] מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה. מִכָּל־מָקוֹם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר חֲדָשָׁה. פְּרָט לַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמָרָת הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאַייְלוֹנִית הוֹאִיל וְאֵין מִצְוָה לֵישֵׁב עִמָּהּ אֵינוֹ חוֹזֵר. אֲפִילוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַחֲמִשָּׁה אַחִים. וְדִכְװָתָהּ אֲפִילוּ בַּיִת אֶחָד לַחֲמִשָּׁה אַחִים. תַּמָּן אֵין כָּל־אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לֵישֵׁב בּוֹ. בְּרַם הָכָא כָּל־אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לְיּיַּבֵּם. מַה דָמֵי לָהּ. קִידֵּשׁ אִשָּׁה מֲעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְשָׁלֵם הַזְּמָן בַּמִּלְחָמָה חוֹזֵר וּבָא לוֹ.
יכול שאני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע כנגד בשר מאחוריו יכול לא יהא טמא ואפילו מעשה יד נמי לא עבידתלמוד לומר יטמאתנן התם כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואינו מצטרףתלמוד בבלי חולין דף קיח עמוד א
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, וְהִכְנִיסָה לוֹ, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר:
הָעֻבָּר, וְהַיָּבָם, וְהָאֵרוּסִין, וְהַחֵרֵשׁ, וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ, סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא, נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
משנה יבמות פרק ז משנה ה