משנה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְהָֽלְכָה צָרָתָהּ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר וְנִמְצְאָה זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל־הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. הלכה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כול׳. לֹא הָֽיְתָה צְרִיכָה לְהִינָּשֵׂא אֶלָּא לְהִתְייַבֶּם. וְזוֹ הִיא יְבָמָה שֶׁנִּיסֵּית בְּלֹא חֲלִיצָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זֶה חוֹלֵץ וְזֶה מְקַייֵם. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי פִינְחָס. הֵיךְ רִבִּי סָבַר. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר בָּךְ. דִּלֹא כֵן אֲנִי כוֹתֵב עֲלָךְ זָקֵן מַמְרֵא. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים בָּהּ. כְּדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַמְזֵר מִיְּבָמָה. הָא לָצֵאת תֵּצֵא.
ת"ל (ויקרא ה, טו) תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליה יום הכפוריםאמרי כי מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפרואיבעית אימא כי מכפר יוה"כ על כוליה שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפרתלמוד בבלי כריתות דף יח עמוד ב
כל יום הנף אסור בחדש כל יום השביעי חייב בסוכה וכל יום השביעי כשר ללולב כל יום השמיני כשר למילה וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה [אבל אין] חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פוסלת בהן משום פגול עד שיעלה עמוד השחר.ר' מנחם בר' יוסי אומר [בני הכנסת לא יקחו את הרחבה] א"ר יהודה בד"א בזמן שלא התנו עמהן פרנסי אותה העיר אבל אם התנו עמהן פרנסי העיר רשאין לשנותה לכל דבר שירצו.העושה תיבה ומטפחות לספר עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי לישתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אין רשאי לישתמש בהן הדיוט וכלים שנשתמש גבוה אל ישתמש בהן הדיוט אבל משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה ממנו מטפחת ספרים משנין אותם מספרים לספרים אבל לא לדברים אחרים.תוספתא מגילה פרק ב תוס ט