משנה: עַד הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיְּהוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָהּ שֶׁלָּֽרְבִיעָה. עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסַן כּוּלּוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. הלכה: עַד הַגְּשָׁמִים כול׳. רִבִּי זְעוּרָא בָעֵי. אָמַר. עַד הַגֶּשֶׁם. אָסוּר עַד שֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם אַחֵר. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים. לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גֵיזֵירֵי עֵצִים. רִבִּי יוֹסֵי בִּרְבִי אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הֲרֵי עָלַי עֵץ. מֵבִיא גֵּיזָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. וּשְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנֵי גֵיזֵירֵי עֵצִים. כְּדֵי לְרַבּוֹת בָּעֵצִים. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל־דָּבָר שֶׁתָּלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְשֶׁאֵין תָּלוּי בִּרְבִיעָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן רְבִיעָה. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיָּֽרְדוּ בָהֶן גְּשָׁמִים וְלֹא פָֽסְקוּ וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה. שֶׁרוֹבַעַת לָאָרֶץ. קוֹנָם יַיִן וכו׳. רִבִּי מֵאִיר כְּדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיָּצָא נִיסַן.
מְצָאֻ֧נִי הַשֹּׁמְרִ֛ים הַסֹּבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָשְׂא֤וּ אֶת־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹׁמְרֵ֖י הַחֹמֽוֹת׃הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם אִֽם־תִּמְצְאוּ֙ אֶת־דּוֹדִ֔י מַה־תַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ שֶׁחוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד שֶׁכָּ֖כָה הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃מקרא שיר השירים פרק ה פסוק י
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף לִמְעַשֵּׂר. וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי: שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא: שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שָׁמֶן: משנה דמאי פרק ו משנה ט