משנה: וְדִבְּרוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל הָעָם לֵאמוֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשׁוֹב לְבֵיתוֹ וְגוֹמֵר. אֶחָד הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְאֶחָד הַבּוֹנֶה בֵית הַתֶּבֶן בֵּית הַבָּקָר בֵּית הָעֵצִים בֵּית הָאוֹצָרוֹת. אֶחָד הַבּוֹנֶה וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ וְאֶחָד שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְמַתָּנָה. הלכה: אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת. אֵין לִי אֶלָּא אֲשֶׁר בָּנָה. לָקַח יָרַשׁ נִיתַּן לוֹ בְמַתָּנָה מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר הָאִישׁ מִי הָאִישׁ. מְנַיִין הַבּוֹנֶה בֵית הַתֶּבֶן בֵּית הַבָּקָר בֵּית הָעֵצִים בֵּית הָאוֹצָרוֹת מְנַיִין. תַּלמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּנָה. מִכָּל־מָקוֹם. יָכוֹל הַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר וְאֶכְסֶדְרָה וּמִרְפֶּסֶת יְהֵא חוֹזֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת. מַה בַיִת מְיוּחָד שֶׁהוּא בֵית דִּירָה. יָֽצְאוּ אֵילּוּ שֶׁאֵינָן בֵּית דִּירָה. יָצָא בַיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת. דְּתַנֵּי. בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר מִן הַמַּעֲקֶה וּמן הַמְזוּזָה וּמִן הָעֵירוּב. וְאֵינוֹ טוֹבֵל לְמַעְשְׂרוֹת. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִּתְחוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ חִיבּוּר לָעִיר. וְהַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת מוּתָּר לֵישֵׁב בּוֹ. וְאֵינוֹ צָמִית בַּיּוֹבֵל. וְאֵינוֹ מִיטָּמֵא בִנְגָעִים. וְאֵין הַבַּעֲלִים חוֹזְרִין לוֹ בַמִּלְחָמָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּנָה. פְּרָט לְשֶׁנָּפַל בֵּיתוֹ וּבְנָאוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת. הַמַחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ לֹא הָיָה חוֹזֵר. יָכוֹל הַבּוֹנֶה בַיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ יְהֵא חוֹזֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא חֲנָכוֹ. אֵת שֶׁמִּצְוָה לְחַנְּכוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מִצְוָה לְחַנְּכוֹ. הִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ. נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. כְּמִי שֶׁלֹּא חֲנָכוֹ. נְעָלוֹ. אִם הָיָה בְתוֹכוֹ חֲפָצִים. אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לִיבָּטֵל עָלֶיהָ. כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ. וְאִם לָאו. כְּמִי שֶׁלֹּא חֲנָכוֹ.
עֲלֵי יְרָקוֹת יְרֻקִּים, מִצְטָרְפִין. וּלְבָנִים, אֵינָן מִצְטָרְפִין. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, הַלְּבָנִים מִצְטָרְפִים בַּכְּרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֹכֶל. וּבַחֲזָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אֶת הָאֹכֶל:
עֲלֵי בְצָלִים וּבְנֵי בְצָלִים, אִם יֵשׁ בָּהֶן רִיר, מִשְׁתַּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן. אִם יֵשׁ בָּהֶן חָלָל, מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן. פַּת סְפוֹגָנִית, מִשְׁתַּעֶרֶת בִּכְמוֹת שֶׁהִיא. אִם יֶשׁ בָּהּ חָלָל, מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ. בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵט, מִשְׁתַּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן:
קִשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בְּעָצִיץ וְהִגְדִּילָה וְיָצְאָה חוּץ לֶעָצִיץ, טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טִּיבָהּ לִטָּהֵר. אֶלָּא הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
משנה עוקצים פרק ב משנה י
סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים הרי אלו ינטלו ר' נחמיה אומר בונין מדרגות על גבי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להם עפר ונותנן על גבי גאיות.מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע רבי עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל ואם סקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין מסקלין מפני דרך היחיד ומפני דרך הרבים ומפני דרך הספק ועושין ספיחים שבראש גגות ומקיימין אותו ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום עבודת הארץ.זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית מסלקין מקומן ממלאין נקעין שתחתיהן עפר ועושין עוגיות לגפנים מזו לזו ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיוצאים למוצאי שביעית מותר לעשות כן.תוספתא שביעית פרק ג תוס ה