משנה: וְכֵן לְעִנְייָן הַקִּידּוּשִׁין וּלְעִנְייָן הַחוֹב. אָמַר לוֹ זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ קָרוֹב לַמַּלְוֶה זָכָה הַלּוֹוֶה קָרוֹב לַלּוֹוֶה הַלּוֹוֶה חַייָב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה שְׁנֵיהֶן יַחֲלוֹקוּ. הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוֵיר הַגַּג הָרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. הוּא מִלְּמַעֲלָן וְהִיא מִלְּמַטָּן וּזְרָקוֹ לָהּ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. הלכה: וְכֵן לְעִנְייָן הַקִּידּוּשִׁין כול׳. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם אַבָּא כֹהֵן בַּר דָּלָא אם זָכָה בִּמְצִיאָה בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַה טַעַם. הִנֵּה בְּעוֹנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ײ֨ זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחוֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרוֹב הֲכִינוֹתִי וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה בָּעִי. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עָשִׁיר הוּא. אִם חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת יֵשׁ אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. קִייַמְּנוּהָ בְּמַקְדִּישׁ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַהוּ בְּעוֹנְיִי. שֶׁאֵין עֲשִׁירוּת בִּפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר. הִנֵּה בְעוֹנְיִי. שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה וּמַקְדִּישׁ סְעוּדָתוֹ לַשָּׁמַיִם. הָתִיב רב יַעֲקֹב בַּר אִידִּי קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן. רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ. זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. תִּיפְתָּר שֶׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן. נָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּפָרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ הֵימֶינָּהּ. עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָא תַנִּי רִבִּי חִייָא. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מִתְבַּתְּשִׁין עַל הָעוֹמֶר וּבָא אַחֵר וַחֲטָפוֹ. זֶה שֶּׁחֲטָפוֹ זָכָה בּוֹ. עוֹד הֵם בְּשֶׁלֹּא אָֽמְרוּ. יִזְכּוּ לָנוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ בְגִיטִּין מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמַתָּנָה. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרוּבָּהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מַה אִם מְצִיאָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַתָּנָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ מִדַּעַת אַחֵר לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. רוּבָּהּ דְּרֵישּׁ לָקִישׁ. מַה אִם מַתָּנָה שֶׁאִם זָכָה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא זוֹכֶה מִדַּעַת אַחֵר. מְצִיאָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָא תַנִּינָן. וְכֵן לְעִנְייָן קִידּוּשִׁין. אָמַר לֵיהּ. הוּא גִּיטִּין הוּא קִידּוּשִׁין. וְהָא תַנִּינָן. וְכֵן לְעִנְייָן הַחוֹב. אָמַר לֵיהּ. שֶׁכֵּן אִם אָמַר לוֹ. זוֹרְקֵהוּ לַיָּם וִיהֵא מָחוּל לָךְ. מָחוּל לוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ קָרוֹב לְלוֶֹה זָכָה הַלּוֶֹה. וְתַנִּינָן. קָרוֹב לַלּוֹוֶה הַלּוֹוֶה חַייָב. שֶׁכֵּן אִם אָמַר לֵיהּ. זוֹרְקֵיהוּ עַד שֶׁייִכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ. וַעֲדַייִן לֹא נִכְנַס לִרְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין כָּל־אִילֵּין מְתִיבָתָה דַּהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מֵשִּׁיב קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְרֵישּׁ לָקִישׁ מוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא מְקַבֵּל מִינַייהוּ פָּתַר לֵיהּ כְּאִילֵּין פִּיתְרָייָתָא. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם חִזְקִיָּה. נִשְׂכָר הַלִּבֶּלָּר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִוּיִין בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה וְהוּא שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר מַעֲקֶה. וְשֶׁאֵין לוֹ מַעֲקֶה וְהוּא שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג. שֶׁכָּל־שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לַגַּג כַּגַּג הֵן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי בָּא בַּר הַמְנוּנָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אֲחַװָה. לְעִנְייָן שַׁבָּת. שֶׁכָּל־שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִמְחִיצָה כִּמְחִיצָה הֵן. אָמַר רִבִּי יָסָא. דְּלָא דַמְיָא. גִיטִּין מִלְּמַעֲלָן וְשַׁבָּת מִלְּמַטָּן. גִּיטִּין אֲפִילוּ לֹא נַח. שַׁבָּת עַד שֶׁיָּנוּחַ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיָּרַד לַאֲוֵיר מְחִיצוֹת. רִבִּי אִימִּי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא דְרִבִּי. דְּרִבִּי עֲבַד מְחִיצָה כְמַמָּשׁוֹ. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הָכָא דְגִיטִּין. וְיָתִיבִינֵיהּ. רִבִּי אוֹמֵר. מְקוּרָה. וְאַתְּ אוֹמֶרֶת. אֵינָהּ מְקוּרָה. מַה בֵין גִּיטִּין וּמַה בֵין שַׁבָּת. אָמַר רִבִּי אַבָּא. בַּשַׁבָּת כְּתִיב לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה. נַעֲשֵׂית הִיא מֵאֵילֶיהָ. בְּרַם הָכָא וְנָתַן בְיָדָהּ. בִּרְשׁוּתָהּ.
משנה: כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין לֹא יִשָּא אֶת כַּפָּיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסַטִיס לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ׃תלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה ח
הרובע שמלאוהו עצים ותקעו רבן שמעון בן גמליאל ורבי מטמאין עד שיקבענו במסמר א"ר עקיבה לא הוזכרו בית הצביטה אלא לכסות שלא יהיה שותה וראשון ראשון מטמא. משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביטתו של כוס ונגע בהן ככר טהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביטתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין. משקין טמאין שהיו נתונין על גבי הארץ ונגע בו שאחוריו טהורין בית צביעתו נטמאו אחורי הכוס. משקין טהורין שהיו נתונין על גבי הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טמאים בבית צביטתו נטמאו המשקין רבי מאיר אומר לידים הטמאות כיצד אפשר לומר בנגוב שאין הידים מטמאות הנגוב. אי אפשר לומר במלא משקין שעד שלא יגע בהן נטמאו המשקין אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורין ומשקה טופח באחורי הכוס אוחזו בבית צביטתו ואינו חושש שמא נטמאו המשקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס.ר' יוסי אומר בידים טהורות כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאין אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע"ג ידיו מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את ידיו ר' טרפון אומר עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה זה הכלל נטילתו באחת צביעתו באחת. נטילתו בשתים צביעתו בשתים מקום אחיזתו שם צביעתו ר' יהודה אומר כלי שיש לה אוזן ואוזן ויד ואין לו בית הצביעה. כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך ובית הצביעה ואין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש א"ר יוסי זה לשון כפול כל שיש לו אחוריים ותוך יש לו בית הצביעה וכל שאין לו אחוריים ותוך אין לו בית הצביעה. אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך. כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה. ר' יהודה אומר אין שינוי מעשה אלא לקלקול.תוספתא כלים בתרא פרק ג תוס ה