משנה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁילַּח לוֹ בְיַד בְּנוֹ וּבְיַד עַבְדּוֹ וּבְיַד שְׁלוּחוֹ אוֹ בְיַד בְּנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁלַּשּׁוֹאֵל וָמֵתָה פָטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי וּבְיַד עַבְדִּי וּבְיַד שְׁלוּחִי אוֹ בְיַד בִּנְךָ אוּ בְיַד עַבְדְּךָ אוֹ בְיַד שְׁלוּחֲךָ אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לָךְ בְּיַד בְּנִי בְּיַד עַבְדִּי בְּיַד שְׁלוּחִי אוֹ בְיַד בִּנְךָ אוֹ בְיַד עַבְדְּךָ אוֹ בְיַד שְׁלוּחֲךָ וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח וְשִׁילְּחָהּ וָמֵתָה חַייָב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ. הלכה: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה כול׳. תַּנֵּי. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ עֲשָׂרָה יָמִים וְהִשָּׁאֵל לִי בָהֶן חֲמִשָּׁה יָמִים. מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָרִאשׁוֹנִים. מִשִׁבְּעוּד הָאַחֲרוֹנִים מֵתָה. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ עֲשָׂרָה יָמִים וְהִשָּׁאֵל לִי בָהֶם רִאשׁוֹנִים. וּמֵתָה בְתוֹךְ הָאַחֲרוֹנִים. מִשִׁבְּעוּד הָרִאשׁוֹנִים מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָאַחֲרוֹנִים מֵתָה. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ לָאַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. אָמַר לֵיהּ. סַבָּהּ מִן כְּבָר. מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָרִאשׁוֹנִים מֵתָה. מִשִׁבְּעוּד הָאַחֲרוֹנִים מֵתָה. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ וַאֲנִי נִשְׁאַל לָךְ. הַשְׁאִילֵינִי פָרָתָךְ וּבוֹא וַעֲשֵׂה עִמִּי. הַשְׁאִילֵינִי קַרְדּוֹמָךְ וּבוֹא וְנַכֵּשׁ עִמִּי. הַשְׁאִילֵינִי תַמְחוּייָךְ וּבוֹא וַאֲכוֹל עִמִּי. שְׁאָלָהּ מִן הַבַּייָר אוֹ מִן הַסַּנְטָר אוֹ מִן הָאֹיקוֹמֹנוֹס וָמֵתָה כְּמִי שֶׁהַבְּעָלִים עִמּוֹ.
אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר״, וּכְתִיב: ״לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ״, דַּחֲדָא מַשְׁמַע. הָא כֵּיצַד? בִּמְקוֹם מִצְוָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה — הִיא אֲסוּרָה וְצָרָתָהּ מוּתֶּרֶת.אֵיפוֹךְ אֲנָא: בִּמְקוֹם מִצְוָה — הִיא אֲסוּרָה וְצָרָתָהּ מוּתֶּרֶת, וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. אִם כֵּן, לֹא יֵאָמֵר ״עָלֶיהָ״.אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: מִמַּאי דְּהַאי ״עָלֶיהָ״ לְאִיסּוּרָא, דִּלְמָא לְהֶתֵּירָא, וְהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: ״אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר״, לֹא הִיא וְלֹא צָרָתָהּ — שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם ״עָלֶיהָ״, אֲבָל בִּמְקוֹם ״עָלֶיהָ״ — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.תלמוד בבלי יבמות דף ח עמוד ב
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל־סְפֵיק רְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵיקוֹ טָהוֹר. וְאֵין מַתִּירִין לוֹ לַעֲשׁוֹת. וְהָתַנִּינָן. כָּל סָפֵק הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה טָהוֹר לְחַטָּאת וְכָל־הַתָּלוּי לִתְרוּמָה נִשְׁפָּךְ לְחַטָּאת. אֵין תָּלוּי בַחַטָּאת אֶלָּא אוֹ טָמֵא מַמָּשׁ אוֹ טָהוֹר מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זֵירָא. מַתְנִיתָא בְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בָא מַחְמַת הַזֶּבַח. מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּדָבָר שֶׁבָּא מַחְמַת הַזֶּבַח. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה טָהוֹר. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן אָמַר. עָבַר וְעָשָׂה טָמֵא. וָכָא אָמַר. עָבַר וְעָשָׂה טָהוֹר. כָּאן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כָּאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בְטוּמְאַת קֶבֶר הַתְּהוֹם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשּׁוּם סְפֵיק יְדִיעָה כִּידִיעָה. וַאֲפִילוּ רִאשׁוֹנָה בְשֶׁרֶץ וּשְׁנִייָה בְמֵת. הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר וְהַשְּׁנִייָה מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר. הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וּשְׂנִייָה מִשֶּׁהֵבִיא.נִיטְמָא בְמֵת וְיָדַע בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע. אֵין שֵׁם טוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. נִיטְמָא בְמֵת וְלֹא יָדַע. בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לֹו עַל הַשֶּׂרֶץ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ עַל הַמֵּת. מִפְּנֵי שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הַשֶּׁרֶץ תְּחִילָּה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ טוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל חֲמוּרָה. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁקָּֽדְמָה לְטוּמְאַת הַמֵּת תִּדְחֶה לְטוּמְאַת שֶׁרֶץ וְלִידִיעָתָהּ. וְאֵין שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. נִטְמָא בְמֵת וְיָדַע בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּהֶעֱלֵימוֹ שֶׁל מֵת חַייָב. בְּהֶעֱלֵם שֶׁרֶץ פָּטוּר. יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה עָֽלְתָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה לֵײדָא מִילָּה. שֶׁאִים טָבַל וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר.יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה קַלָּה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה לֹא עָֽלְתָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה. לֵײ דָא מִילָּה. שֶׁאִים טָבַל וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. הָא מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה לֹא. הָא מִטּוּמְאָה קַלָּה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה לֹא. יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכוּ לֹו סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת. מֵאַחַר דָּמַר רִבִּי יֹוחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כּוּלְּהוֹן תּוֹרָה הֵן אֶצֶל תְּרוּמָה. כְּמִי שֶׁהִיא טוּמְאָה חֲמוּרָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם כְּמִי שֶׁהִיא טוּמְאָה קַלָּה.תלמוד ירושלמי שבועות פרק ב הלכה א