עם הארץ שאמר [לחבירו] קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר אין צריך לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר רבן שמעון בן גמליאל אומר אם החליף את המעה צריך לעשר. חמשה שאמרו לאחד צא והבא לנו עשר גלוסקין עשר אגודות של ירק הביא לכל אחד ואחד בפני עצמו [חברין שבהן] אין צריכין לעשר אלא על חלקן בלבד הביא להן מעורבין חבירין שבהן צריכין לעשר על הכל נתנו לו אחת יתירה ר' יהודה אומר לשליח ר' [יוסי] אומר לאמצע. המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אין מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר זה מעשר עשוי עליו] ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני בצפונו או בדרומו ומחלל על המעות א"ר יהודה היאך זה מעשר דבר שלא בא לתוך ידו מודה ר' יהודה בהולך ולוקח ממקום שלקח זה מזגו את הכוס אמר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס ה"ז מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני [בצפון או בדרום] ומחולל על המעות. פועל שהיה עושה אצל בעל הבית והוא אינו מאמינו על המעשרות ר' יוסי אומר תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל בעה"ב ותרומת מעשר [שני] משל פועל. הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח ולא הפריש אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון ותשעה הבאין אחריהן מעשר שני מיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה [שאם יבקע הנוד ששתה] זה טבל אמר להם לכשיבקע. היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר הבאות אחריהן מעשר ראשון ותשע הבאות אחריהן מעשר שני היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני [בצפון או בדרום] ומחולל על המותר. נוטל תרומה ותרומת מעשר ומניחה במקום המוצנע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה. לא יטיף [אדם שמן] לא לתוך נר חדש ולא לתוך המדורה ולא לתוך דבר המאביד [אבל קורא שם לתרומת מעשר שבה עד שלא תגיע לארץ] כיוצא בו מי שהיו לו עשר חביות של מעשר טבל טמא [ושל מעשר טבל טהור] ראה אחת מהן שנשפכה או שנתגלתה אומר הרי זו עשוייה תרומת מעשר על תשע אלו בשמן אסור מפני [נכסי] כהן ואם אמר הרי זו תרומת מעשר לא אמר כלום. ראה אחד שהפריש תרומה ומעשרות ואמר הריני כמה שאמר זה דבריו קיימין ר' יוסי אומר בסמוך [תנאי ב"ד] הוא. [המרבה במעשרות מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין הממעיט במעשרות מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין]. הקורא שם לשולי חבית לא ישתה מפיה לפיה לא ישתה משוליה מפני שהמשקין מעורבין אבל הקורא שם לשולי מגורה אוכל מפיה לפיה אוכל משוליה. היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה נטלה תרומתן ואומר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת [של זו בזו ושל זו בזו אין הראשונה מעושרת] נוטל שני תאנים שני עישורין ועשורו של עישור מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קורא שם נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה בזו מאה ובזו מאתים [אם מקטנה הוא נוטל נוטל אחת עשרה ואם מגדולה נוטל נוטל את כולה לא השלים בזו מאה ובזו אלף אם מקטנה הוא נוטל נוטל חמש עשר ואם מגדולה הוא נוטל נוטל את כל הששים] מכאן ואילך לפי החשבון. היתה בידו כלכלה של פירות שאינה מתוקנת נוטל שני תשיע הא ותשיע הא של תשיע בין שהטבל מרובה על החולין ובין שהחולין מרובה על הטבל נוטל את כל החולין כדי תרומת מעשר שבטבל בין שהמעשר טבל מרובה על החולין בין החולין מרובין על המעשר טבל נוטל את כל החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל [מאה ושמונים טבל נוטל תשעים ושנים חסר עישור אחד מאה ומעשר נוטל תשעים ושלשה חסר שני עישורים] מכאן ואילך לפי החשבון. המפקיד לוג טבל אוכל עליו תשעים ותשע [הוא אומר לוג שבשולי הבית הרי הוא חולין ושאר תרומה על הכל] נטל לאכול נטל לשתות אומר לוג שבשולי חבית עשוי [תרומת] מעשר על [מנין] שבחבית ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני בצפונו או בדרומו מחולל על המעות [כיצד] המפקיד לוג מעשר אוכל עליו תשעים [אומר לוג שמן שבשולי חבית הרי הן חולין ושאר תרומה על הכל] נטל לאכול ונטל לשתות אומר מעשר בדרומו עשוי תרומת מעשר על [מנין] שבחבית גמרן ודאי נותנן לכהן ספק גמרן ספק לא גמרן מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהן כיצד קורא שם למעשרותיהן אם היו של טבל אומר מעשרן בדרומן ותרומת מעשר בדרום דרומן אם היו של מעשר טבל אומר תרומת מעשר בדרום דרומן. מי שהיו לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שתיהן ומזה כדי תרומת מעשר על שתיהן הולך אצל הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור עשוי [כדי] תרומה ומעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור [מזה] עשוי [תרומה ומעשר] על שתיהן וקורא שם לראשון וחוזר וקורא שם לשני נמצאו חביות מתוקנין הלגינין א' של מעשר טבל טמא וא' של מעשר טבל טהור שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל ושותה משניהם כאחת [צריך טבילה באחרונה]. מי שהיו לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של חולין טהורין מביא שני לגינין וממלא מזו כדי תרומת מעשר [עליה] ומזה כדי תרומת מעשר הולך אצל הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור עשוי כדי תרומת מעשר [עליה] והולך אצל השני ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור עשוי כדי תרומת מעשר עליה קורא שם לראשון וחוזר וקורא שם לשני נמצאו חביות מתוקנות והלגינין אחד של מעשר טבל טמא ואחד של חולין טהורים שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל [שתה משניהן כאחת צריך טבילה] באחרונה.
המסוכן הנתון לחנות ונכנס לסטיו טהור. הוציאוהו מסטיו והחזירוהו לחנות שניה טמא ור"ש מטהר שהיה ר"ש אומר רה"ר מפסקת למפרע שאינו יכול לומר מת היה ברה"י וחיה ברה"ר.יש דברים ברה"ר ועשאם כרה"י קופה ברה"ר גבוהה י' טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. <אם> היתה כפושה וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה ספק נגע ספק לא נגע טהור. הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. חמור ברה"ר גבוה י' טפחים וטומאה <נתונה> על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא סלע ברה"ר גבוה י' טפחים וטומאה <נתונה> על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא.היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה מורכב על כתפו ובנו של זה מורכב על כתפו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר היתה חבילה על כתפו והרוק מודבק בכותל למעלה מי' טפחים ספק הסיט ספק לא הסיט ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר. כלים שטוחים ברה"ר למעלה מי' טפחים והטמא עובר ספק הסיט ספק לא הסיט ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יעקב אומר כל שהוא ברה"ר למעלה מי' טפחים הרי הוא כרה"י ור' יוסי אומר כל שדרך הלוכו ברה"ר טהור.תוספתא טהרות פרק ז תוס ד
הלכה: הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה כול׳. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹנְסִין פּוֹסְלִין בִּכְהוּנָּה בִפְנוּיָה.הָדָא מְסַייְעֵא לְהַהוּא דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשּׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. וּדְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אַף הַפָּנוּי שֶׁבָּא עַל הַפְּנוּיה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישּׁוּת הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת.רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. אֲנוּסָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אָֽמְרָהּ רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. אָמַר לֵיהּ. לֹא תְקַבֵּל עָלָיו. קַל הוּא בַאֲכִילָת תְּרוּמָה. אִילּוּ בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָֽׁמְעָה עָלָיו שֶׁמֵּת שֶׁמָּא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה מִיָּד. וּלְעִנְייַן הָעוּבָּר צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.תלמוד ירושלמי יבמות פרק ז הלכה ה