משנה: הַמֵּסִית זֶה הֶדְיוֹט הַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט. אָמַר לוֹ יֵשׁ יִרְאָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי כָּךְ אוֹכֶלֶת כָּךְ שׁוֹתָה כָּךְ מְטִיבָה כָּךְ מְרִיעָה. כָּל חַייָבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַכְמִינִין עֲלֵיהֶם חוּץ מִזּוֹ. אָמַר לִשְׁנַיִם וְהֵן עֵידָיו, מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. אָמַר לְאֶחָד הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי חֲבֵרִים רוֹצִים בְּכָךְ. אִם הָיָה עָרוּם וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם מַכְמִינִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִי בְיִיחוּד וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנַעֲבוֹד עֵצִים וַאֲבָנִים. אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב. אִם אָמַר כָּךְ הִיא חוֹבָתֵנוּ וְכָךְ יָפֶה לָנוּ הָעוֹמְדִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר אֶעֱבוֹד אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד. אֲזַבֵּחַ אֵלֵךְ וַאֲזַבֵּחַ נֵלֵךְ וּנְזַבֵּחַ. אַקְטִיר אֵלֵךְ וְאַקְטִיר נֵלֵךְ וְנַקְטִיר. אֲנַסֵּךְ אֵלֵךְ וַאֲנַסֵּךְ נֵלֵךְ וּנְנַסֵּךְ. אֶשְׁתַּחֲוֶה אֵלֵךְ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה. הַמַּדִּיחַ זֶה הָאוֹמֵר נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה׃ הלכה: הַמֵּסִית זֶה הֶדְיוֹט כול׳. הָא חָכָם לֹא. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מֵסִית אֵין זֶה חָכָם. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִיסֵּת אֵין זֶה חָכָם. כֵּיצַד עוֹשִׂין לְהַעֲרִים עָלָיו. מַכְמִינִין עָלָיו שְׁנֵי עֵדִים בַּבַּיִת הַפְּנִימִית וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּבַּיִת הַחִיצוֹן וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר עַל גַּבָּיו כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְשׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ. שֶׁכֵּן עָשׂוּ לְבֶן סוֹטֵדָא בְּלוֹד וְהִכְמִינוּ עָלָיו שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֶבִיאוּהוּ לָבֵית דִּין וּסְקָלוּהוּ. וָכָה אַתְּ אָמַר הָכֵן. שַׁנְייָא הִיא דְּאָמַר. אֲנִי. וְאָמַר אוֹף הָכָא. אֲנִי. שֶׁלֹּא יַעֲרִים. וְיַעֲרִים. שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיַסִּית עַצְמוֹ וְיַסִּית אֲחֵרִים עִמּוֹ. מֵסִית אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן גָּבוֹהַּ וְהַמֵּדִיחַ אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן נָמוּךְ. מֵסִית שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן נָמוּךְ נַעֲשֶׂה מֵדִיחַ. וּמֵדִיחַ שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן גָּבוֹהַּ נַעֲשֶׂה מֵסִית. מֵסִית אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וּמֵּדִיחַ אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן הֶדְיוֹט. מֵסִית שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן הֶדְיוֹט נַעֲשֶׂה מֵדִיחַ. וּמֵדִיחַ שֶׁאָמַר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׂ נַעֲשֶׂה מֵסִית.
חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה זה הכלל דבר שגופה אסור ושאינה גופה מותר:גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב ואבר עצמו אסורמאי טעמא דאמר קרא (שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסרתלמוד בבלי חולין דף סח עמוד א
הַלּוֹעֲזוֹת לָא נָהֲגוּ כֵן. אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא כָל־הַפָּרָשָׁה כוּלָּהּ. הָיָה יוֹדֵעַ אֶחָד אֶת הַפָּרָשָׁה קוֹרֵא אֶת כּוּלָּהּ. שִׁבְעָה יוֹדִעִין שְׁלֹשָׁה פְסוּקִין כּוּלְּהוֹן קְרָאֵײ. אֶחָד יוֹדֵעַ שְׁלֹשָׁה פְסוּקִים קָרִי וַחֲזַר קָרִי. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. הָעֶבֶד עוֹלֶה לְמִוְייָן שִׁבְעָה. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקֵּבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. אָסוּר לְלַמֵּד אֶת עַבְדּוֹ תוֹרָה. תִּיפְתָּר. שֶׁלָּמַד מֵאֵילָיו אוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ רַבּוֹ כְטָבִי.רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי מַתָּנָה שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב. שִׁבְעָה חוּץ מִן הַמַּפְטִיר. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן פָּזִי. וְהַתַנִּינָן. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹתּ מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִין. הוּא אָֽמְרָהּ וְאָמַר טַעַם. בְּשֶׁאֵין שָׁם תּוּרְגְּמָן. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם תּוּרְגְּמָן קֹרְאִים שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. קָֽרְאֵײ תְּלָתָה. אָמַר לֵיהּ. [וְ]לֹא (הוּא) [יְהֵא] רִבִּי יוֹחָנָן כְּתוּרְגְּמָן.תלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה ג