משנה: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי קוֹנָם הֵן לְפִי קוֹנָם הֵן עַל פִּי אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶם וּבְגִידּוּלֵיהֶם. שֶׁאֲנִי אוֹכֵל שֶׁאֲנִי טוֹעֵם מוּתָּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַּרְעוֹ כָלֶה אֲפִילוּ גִידּוּלֵי גִידּוּלֵיהֶן אֲסוּרִין. שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה וָאֲנִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה וָאֲנִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח. עָֽשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח מוּתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח. הלכה: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ כול׳. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מַה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל. מַה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה.
וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב׃וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃מקרא בראשית פרק כ פסוק יז
תַּנָּאֵי הִיא: הֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: מֵעֵת לְעֵת.לְמַאן דְּאָמַר כׇּל הַיּוֹם אִין, טְפֵי לָא — אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת מֵפֵר. לְמַאן דְּאָמַר מֵעֵת לְעֵת, לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — אִין, שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — לָא.וְנִשְׁאָלִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כְּשֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי, אוֹ דִלְמָא כְּשֶׁהָיָה לָהֶם פְּנַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאִיזְדְּקִיקוּ לֵיהּ רַבָּנַן לִבְרֵיהּ דְּרַב זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב זְעֵירָא אֲפִילּוּ בִּנְדָרִים שֶׁהָיָה לָהֶם פְּנַאי מִבְּעוֹד יוֹם.תלמוד בבלי נדרים דף עז עמוד א